דף ס: - נשך באוכל מנין

אבל אני הייתי ראשון! - תוס׳ מנתחים את האופן בו הגמ׳ בונה את הסוגיא.

תוס׳ ד״ה:   נשך באוכל מנין

תמצית:   נשך באוכל נלמד מפסוק, ריבית בכסף נלמדת מדרשה ולכן הקדימה הגמ׳ לימוד נשך באוכל.

הסבר הגמרא:

הגמ׳ ממשיכה לדון בכך שנשך וריבית הם אותו עניין ומבקשת ללמוד מניין שיש איסור נשך באוכל ואיסור ריבית בכסף. הגמ׳ מביאה ברייתא המדייקת בלשון הפסוק:״... את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך". (ויקרא כה,לו)ושואלת הברייתא: אין לי שקיים איסור של נשך בכסף, ורבית באוכל. אבל נשך באוכל מנין?תלמוד לומר: "לא תשיך לאחיך נשך כסף. נשך אוכל..״ (דברים כג,כ)ומניין שיש ריבית בכסף? תלמוד לומר: "לא תשיך לאחיך נשך כסף...״ (דברים כג,כ), ואם אינו ענין לנשך כסף שהרי כבר נאמר ״לא תשיך לאחיך״ תנהו ענין לריבית כסף. כלומר, מכך שהתורה חוזרת על הביטוי נשך כסף לומדים שביטוי אחד מלמד שבכסף יש גם איסור ריבית. בהמשך הגמ׳ מביאה דרכי לימוד נוספים לכך.

פירוש תוס׳:

ואם תאמר תחילה הוה ליה למדרש ריבית בכסף דמפיק ליה מנשך כסף הכתוב ברישא ויש לומר משום דנשך אוכל כתיב בהדיא וריבית כסף לא נפיק אלא באם אינו ענין.

הסבר:

תוס׳ שואלים מדוע הגמ׳ שואלת מניין לומדים שיש נשך באוכל, היה עליה להתחיל בשאלה מניין שיש ריבית בכסף, שהרי שני הפסוקים מתחילים בציווי על נשך כסף.ומשיבים תוס׳ שיש לומר שנשך אוכל כתוב בפירוש בפסוק בספר דברים אבל לימוד איסור ריבית בכסף נלמד מדרשת הפסוקים של ״אם אינו עניין״. כלומר, הגמ׳ הקדימה את הלימוד הפשוט על פני לימוד מדרשה.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא