דף ס: - למה חלקם הכתוב לעבור עליו בשני לאוין

תוס׳ לא חושבים שזה כל כך נורא לומר שהתורה נקטה בלשון משונה. במהלך הדורות היו פרשנים שחשבו אחרת. קישור למאמר נפלא על מילים נרדפות - קישוטים לתורה או נוצרי משמעות עמוקה.

תוס׳ ד״ה: למה חלקם הכתוב לעבור עליו בשני לאוין

תמצית: נשך ותרבית הם אותו דבר אבל התורה נקטה בלשון משונה כדי להודיע שיש 2 איסורים.

הסבר הגמרא:

הגמ׳ דנה האם תיתכן הלוואה בה יש נשך אך אין תרבית או להיפך. הגמ׳ מביאה מקרה בו ההלוואה הייתה מטבע של 1 דנקא תמורת החזר מטבע של 1 דנקא, במועד ההלוואה 1 דנקא היה שווה 100 איסרים אלא שבמועד ההחזר 1 דנקא היה שווה 120 איסרים, ונמצא שהמלווה קיבל חזרה אותו מטבע אך יותר איסרים.

אולם הגמ׳ דוחה מקרה זה כיוון שאם בוחנים את ההלוואה אז מתחילה אין נשך ואין ריבית ואם בוחנים את סופה אז יש גם נשך וגם ריבית. ולכן אומר רבא שאין נשך בלא תרבית, ולא תרבית בלא נשך. ולא חלקן הכתוב לשני איסורים אלא כדי לעבור עליו בשני לאוין (2 עברות על מצוות לא תעשה).

פירוש תוס׳:

ואם תאמר ולמה שינה בלשון לכתוב כספך לא תתן בנשך ובנשך לא תתן אכלך ויש לומר כיון שהוצרך שני לאוין אורחא דקרא לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר.

הסבר:

שואלים תוס׳ על הסברו של רבא, לפי רבא נשך ותרבית הם אותו איסור והתורה כתבה את שניהם רק כדי לחייב את העובר עליהם ב-2 לאוין, אז מדוע התורה במקום לכתוב: ״... את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך". (ויקרא כה, לו) לא כתבה: כספך לא תתן בנשך ובנשך לא תתן אכלך, כלומר למה השתמשה התורה במילה חדשה של מרבית?

ומשיבים תוס׳ שיש לומר שכיוון שיש 2 לאווין באיסור ריבית, זו דרך התורה להשתמש בלשון משונה (ייחודית ומובחנת) כי כך נאה יותר.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא