דף נג. - הוה ליה דבר שיש לו מתירין

הביטוי "דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל" הוא עיקרון הלכתי בתחום דיני תערובות. משמעותו שכאשר איסור מסוים עתיד להפוך להיתר עם הזמן, הוא אינו מתבטל בתערובת של היתר, אפילו אם כמות ההיתר גדולה פי אלף מהאיסור. לדוגמה, ביצה שנולדה ביום טוב – אסור לאכול אותה ביום טוב עצמו, אך היא תהיה מותרת למאכל לאחר יום טוב. אם ביצה זו תתערבב בביצים אחרות במהלך יום טוב, היא לא תתבטל בתערובת, מכיוון שניתן יהיה להמתין וליהנות ממנה בהיתר לאחר מכן. תוס׳ דנים האם אפשרות זו קיימת גם בתרומה

תוס׳ ד״ה:  הוה ליה דבר שיש לו מתירין

תמצית:  אין מצווה לבטל תרומה ולכן זה דבר שאין לו מתירין  

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ דנה בדברי חזקיה שמעשר שני שאין בו שווה פרוטה הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, כלומר יכול לסמוך על כסף קודם שנתן לפדיון מעשר שני שקרוב לודאי נתן יותר ולא דייק. הגמ׳ מקשה על חזקיה ממשנה ממסכת ביכורים (ב׳:א׳): ״ מיתיבי התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים לזרים והן נכסי כהן ועולים באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש הרי אלו בתרומה ובכורים מה שאין כן במעשר״ ואומרת הגמ׳ ממשנה זו עולה שמעשר בניגוד לתרומה, בטל ברוב רגיל. ולדברי חזקיה שבמעשר שני שאין בו שווה פרוטה שאפשר לסמוך על מעות ראשונות הרי זה דבר שיש לו מתירין, וההלכה היא שדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. 

פירוש תוס׳: 

ואם תאמר תרומה נמי יש לו מתירין בשאלה כדאמר בפרק הנודר (נדרים דף נט.) ויש לומר כדאמר התם מי הוי מצוה לאתשולי עלה אי נמי שנתנה לכהן שאינו יכול לשאול עליה עוד שאינה ברשותו:

הסבר תוס׳:

תוס׳ מחדדים את ההבדל בין תרומה למעשר שני. ושואלים תוס׳ הרי גם תרומה היא דבר שיש לו מתירין שע״י שאלת חכם כמו ביטול נדר יכול לבטל את הקצאת הפירות לתרומה כמו ששואלת הגמ׳ במסכת נדרים דף נט. ולפי זה גם לתרומה יש מתירין. ומשיבים תוס׳ שיש לומר , כמו שמשיבה הגמ׳ שם: שבשונה מנדרים שמצווה להישאל עליהם ולבטל אותם (שהרי טוב שלא ידור משידור ולא ישלם) אין מצווה לבטל תרומה ולכן היא לא נחשבת דבר שיש לו מתירין. הסבר נוסף בגמ׳ שם שמדובר על תרומה שכבר ביד הכהן ואין אפשרות להישאל ולבטל את הקצאת הפרות לתרומה, שהם כבר ברשותו של הכהן ושייכים לו.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא