דף יג. - משום דקשיא ליה

קנוניה (בלשון הגמ׳ - קנוניא) היא מזימה חשאית, הנרקמת בין מספר אנשים על מנת להרע לאדם כלשהו, להורידו ממעמדו, או לגרום לו נזק כלכלי.

תוס׳ ד״ה:   משום דקשיא ליה

תמצית:  שיטת אביי אינה נובעת מכך שהתקשה לקבל את הסברו של ר׳ אסי אלא מחשש לקנוניא.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

לאביי תימה דבשביל כך לא הוצרך לומר עדיו בחתומיו זכין לו דאפילו יסבור דאין זכין כרב אסי ומתניתין שכותבין שטר ללוה בשטרי הקנאה ודלמא מיקרי וכתב לא אמרי' יעמיד משנתנו בשחייב מודה ולא יחזיר משום דחיישינן לפרעון ולקנוניא כדאמר בסמוך וי"ל משום דקשיא לאביי לא ניחא ליה שנויא דרב אסי ומילתא באפי נפשה היא ולא קאי אדאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו.

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מסבירה שלשיטת אביי בכל שטר חוב, הלווה יכול לכתוב שטר שלא בנוכחות המלווה. שיטת אביי עומדת בניגוד לדברי ר׳ אסי שאומר שרק בשטר הקנאה ניתן לחתום שלא בפני המלווה. הגמ׳ מסבירה את שיטת אביי, שכיוון שהיה לו קשה שאם אכן הייתה ההלכה שאין לכתוב שטרות שלא בנוכחות המלווה לא היה לחשוש לכך. הגמ׳ בהמשך מביאה טעם נוסף של אביי והוא שאביי חושש לפרעון וקנוניא, כלומר שלמרות שהחוב שולם למלווה, הלווה יודה בחוב, המלווה יגבה קרקע שלא כדין מלקוחות הלווה (אלו שקנו ממנו קרקעות מזמן קבלת ההלוואה) והמלווה והלווה יחלקו ברווח.

מקטע 1: 

לאביי תימה דבשביל כך לא הוצרך לומר עדיו בחתומיו זכין לו דאפילו יסבור דאין זכין כרב אסי ומתניתין שכותבין שטר ללוה בשטרי הקנאה ודלמא מיקרי וכתב לא אמרי' יעמיד משנתנו בשחייב מודה ולא יחזיר משום דחיישינן לפרעון ולקנוניא כדאמר בסמוך.

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים את הקשר בין שיטתו של אביי שחתימת העדים כבר מזכה את המלווה ובין הסבר הגמ׳ לגבי מה שהתקשה אביי. שואלים תוס׳, תמוה ששבשביל הקושי של אביי שאם היה אסור לא היה מקום לחשוש שיכתבו שטר ללא מלווה, יצטרך אביי לומר שהעדים מזכים את המלווה. שכן אפילו אם היה אביי סובר שאין מזכין למלווה של בפניו, כשיטת רב אסי שפירוש המשנה שכותבין למלווה שלא בפניו, זה רק בשטר הקנאה, ואפילו שאין לחשוש שכתב שלא כדין שטר ללא מלווה, עדיין היה מסביר אביי שהמשנה היא כשהחייב מודה והסיבה שאין מחזירין שטר חוב היא מחשש לפרעון וקנוניא. אם כן מה בקשה הגמ׳ להסביר בזה שאמרה שאביי התקשה בהסברו של ר׳ אסי שאולי קרה ושטר כזה שאינו שטר הקנאה נכתב שלא בנוכחות מלווה?

מקטע 2: 

ויש לומר משום דקשיא לאביי לא ניחא ליה שנויא דרב אסי ומילתא באפי נפשה היא ולא קאי אדאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו.

הסבר מקטע 2:

מסבירים תוס׳ שיש לומר שהגמ׳ ביקשה להסביר שלאביי יש קושי לקבל הסברו של ר׳ אסי שאולי קרה ושטר כזה נכתב. אולם, זהו נושא בפני עצמו ולא הטעם שמסביר את שיטת אביי שחתימת העדים מזכים את המלווה שלא בנוכחותו. ולכן יוצא שהטעם היחיד של אביי הוא החשש מקנוניא.

לבלוג המלא