דף יג. - היינו טעמא דחיישינן לפרעון ולקנוניא

דיון מעניין על ההבדל בין שטר מוקדם, שטר שהתאריך שנכתב בו הוא מוקדם מן התאריך בו בוצעה ההלוואה בפועל, לבין שטר שכבר נפרע וכיצד כל אחד מהם מתמרץ רמאות בצורה שונה. תוס׳ ב-2 אבחנות עמוקות לגבי רמאות:

א. אנשים לא משקרים סתם הם שוקלים מאזן של תועלת מול סיכון. בשטר פרוע יותר מדי אנשים כבר שמעו שההלוואה נפרעה ולכן המלווה לא ישתמש בו שוב.

ב. כדי לבצע הונאה צריך מוטיבציה, הזדמנות ורציונליזציה המצדיקה פגיעה באחרים. בשטר מוקדם הלווה מצדיק את מעשיו בכך ששילם על השטר ולא השתמש בו אך בשטר פרוע כבר קשה לו להצדיק את עצמו.

תוס׳ ד״ה:   היינו טעמא דחיישינן לפרעון ולקנוניא

תמצית:  לפי אביי אין לחשוש שבשטר שנפרע הלווה יקח הלוואה נוספת, בדומה לחשש של ר׳ אסי לגבי שטר מוקדם.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

וסברי רבנן אחריות טעות סופר הוא ולכך לא יחזיר אפילו אין בו אחריות וכן לרב אסי תימה אמאי קאמר משום דחיישינן לקנוניא לימא משום דחיישינן שמא פרעו וכבר נמחל שעבודו ועתה רוצה לחזור וללות בו כדי להרויח פשיטי דספרא ומלוה נמי רוצה בדבר שיטרוף מזמן מוקדם וי"ל משום פשיטי דספרא לא יפסיד ללקוחות ממון מרובה אף על גב דרב אסי חייש לכתב ללות ולא לוה ועתה רוצה ללות ומפסיד ללקוחות משום פשיטי דספרא היינו משום שכבר נתן לסופר ואינו רוצה להפסיד ועוד שסובר המלוה שיצא הקול משעת כתיבה אבל כשלוה ופרע לא הפסיד פשוט שנתן לסופר ועוד שירא המלוה ששמעו הפריעה ואהלואה שנית לא נכתב השטר.

הסבר הגמ׳:

לשיטת אביי כי חתימת העדים על השטר כבר מזכה את המלווה, אין לחשוש לשטר מוקדם. אך עדיין אביי מעמיד את המשנה כשהחייב (הלווה) מודה ויש להסביר מדוע המשנה אומרת שמי שמוצא שטר חוב שלא יחזיר את השטר. ומסבירה הגמ׳ שאביי חושש לפרעון וקנוניא, כלומר שלמרות שהחוב שולם למלווה, הלווה יודה בחוב, המלווה יגבה קרקע שלא כדין מלקוחות הלווה (אלו שקנו ממנו קרקעות מזמן קבלת ההלוואה) והמלווה והלווה יחלקו ברווח.

מקטע 1: 

וסברי רבנן אחריות טעות סופר הוא ולכך לא יחזיר אפילו אין בו אחריות.

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים כי מדובר לשיטת חכמים שכל שטר חוב כולל סעיף אחריות שמאפשר למלווה לגבות מנכסי הלווה אפילו לאחר שמכר אותם, וגם אם סעיף כזה אינו כתוב בשטר זה רק טעות סופר והוא חלק מכל שטר חוב. ולכן אם אדם מצא שטר חוב, אפילו שהלווה מודה ואפילו שלא כתוב בשטר סעיף אחריות לא יחזיר.

מקטע 2: 

וכן לרב אסי תימה אמאי קאמר משום דחיישינן לקנוניא לימא משום דחיישינן שמא פרעו וכבר נמחל שעבודו ועתה רוצה לחזור וללות בו כדי להרויח פשיטי דספרא ומלוה נמי רוצה בדבר שיטרוף מזמן מוקדם.

הסבר מקטע 2:

בעקבות החשש של אביי שמדובר בשטר פרוע וקנוניה, שואלים תוס׳ מדוע אביי אינו חושש בשטר פרוע לחשש של ר׳ אסי. מדוע לומר שיש חשש לקנוניה, במקום זה אביי יכול לחשוש שהלווה רוצה להשתמש בשטר שנפרע וכבר נמחל שעבודו כדי לקחת הלוואה נוספת ולחסוך את שכר הסופר. והמלווה מסכים כיוון שבכך יכול להוציא קרקע מלקוחות הלווה מזמן מוקדם (לפני שההלוואה התרחשה בפועל). אמנם חשש זה העלה ר׳ אסי לגבי שטר מוקדם שטרם נעשה בו שימוש, אך תוס׳ טוענים שאותו חשש קיים גם בשטר שכבר נפרע ותוהים מדוע אביי אינו מעלה חשש זה.

מקטע 3: 

ויש לומר משום פשיטי דספרא לא יפסיד ללקוחות ממון מרובה אף על גב דרב אסי חייש לכתב ללות ולא לוה ועתה רוצה ללות ומפסיד ללקוחות משום פשיטי דספרא היינו משום שכבר נתן לסופר ואינו רוצה להפסיד אבל כשלוה ופרע לא הפסיד פשוט שנתן לסופר ועוד שירא המלוה ששמעו הפריעה ואהלואה שנית לא נכתב השטר.

הסבר מקטע 3:

משיבים תוס׳ שבשביל לחסוך את שכר הסופר הלווה לא ירצה לגרום נזק כספי מרובה ללקוחות שקנו ממנו קרקע. ולמרות שר׳ אסי כן חושש משטר מוקדם שישתמש בו כדי לחסוך את שכר הסופר למרות שמפסיד ללקוחות זה רק משום שאינו רוצה להפסיד שטר שכבר שילם עליו ועדין לא השתמש בו, וגם המלווה מצידו סבור שמרגע הכתיבה כבר יצא הקול ויודעים לגבי ההלוואה למרות שבפועל לא התחילה ולכן מסכים לעשות בשטר מוקדם.

לבלוג המלא