דף יג: - דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן

אחריות נכסים היא סעיף שנכלל בשטרי חוב המאפשר למלווה לגבות את החוב לא רק מהלווה עצמו, אלא גם מנכסיו, כולל מקרקעין שמכר לאחרים אחרי שלקח את ההלוואה. המחלוקת האם להחזיר שטר חוב שאבד ונמצא תלויה גם בשאלה האם כל שטר חוב כולל אחריות נכסים גם אם זה לא כתוב בשטר או שאם זה לא כתוב אז המלווה מחל על זה.

תוס׳ ד״ה:   דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן

תמצית:  לפי ר׳ אלעזר לא חוששים לקנוניא כשחייב מודה בשטר שאין בו אחריות נכסים כיוון שאחריות אינה טעות סופר ואומרים שכשהמלווה מחל על השעבוד הוא מחל גם על הקרן.

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה 2 דעות כיצד להבין את מחלוקת ר׳ מאיר וחכמים לגבי החזרת שטר חוב שאבד ונמצא. דעה ראשונה היא של ר׳ אלעזר אשר סובר שהמחלוקת בין ר׳ מאיר לחכמים היא כשאין החייב מודה בשטר (טוען מזוייף). ר׳ מאיר סובר שאם אין בשטר סעיף של אחריות נכסים אז המלווה לא יכול לגבות קרקע כנגד החוב – לא מנכסים בני חורין (קרקע שבידי הלווה) ולא מנכסים משועבדים (קרקע שהלווה מכר לאחרים לאחר שלווה כסף). לכן הוא סובר שניתן להחזיר למלווה את השטר. חכמים סוברים שגם אם אין בשטר אחריות נכסים ניתן לגבות מנכסים של הלווה (בני חורין), ולכן לא יחזיר את השטר. אבל, לפי ר׳ אלעזר, גם ר׳ מאיר וגם חכמים מסכימים שכשהחייב מודה אין בעיה להחזיר את השטר למלווה, כיוון שלא חוששים לפרעון וקנוניא.

מקטע 1: 

ולשמא כתב ללות בניסן כו' נמי לא חיישינן כדאביי ולקנוניא משום יש בו אחריות נקט דבשאין בו אחריות לא שייך קנוניא דלא גבי ממשעבדי ממשעבדי דלא ידע ברייתא דבסמוך

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים כי הכוונה שלא חוששים לפרעון ולקנוניא פירושו שלא חוששים לשטר מוקדם, כלומר שטר שנחתם בניסן אבל ההלוואה היתה בפועל בתשרי. ולא חוששים שיבוא המלווה להוציא מלקוחות הלווה באייר כיוון שר׳ אלעזר סובר כאביי ש"עדיו בחתומיו זכים לו", כלומר שמרגע שהעדים חתמו, השטר בתוקף בלי קשר למועד העברת הכסף ובצדק יכול המלווה לגבות קרקע. וגם לא חוששים לקנוניא, כלומר שהשטר נפרע והלווה, במקום לקרוע את השטר, שיתף פעולה עם המלווה להודות בשטר כדי שהמלווה יוציא נכסים שהלווה מכר והם יחלקו בהם. לפי תוס׳ ר׳ אלעזר מתכוון שלא חוששים לקנוניא דווקא בשטר שיש בו אחריות, שבשטר שאין בו אחריות לא ניתן לגבות מנכסים משועבדים ולכן לא שייך הקנוניא. הגמ׳ בהמשך מביאה ברייתא הסותרת את דברי ר׳ אלעזר, לפיה ר׳ מאיר סובר שבשטר שאין בו אחריות כן גובים מנכסים בני חורין ולכן גם ר׳ מאיר חושש לקנוניא, לכן תוס׳ מוסיפים כי יש לומר שר׳ אלעזר לא הכיר את הברייתא.

מקטע 2: 

אי נמי רבי אלעזר סבר דאין בו אחריות גבי ממשעבדי לרבנן דאחריות טעות סופר הוא אע"ג דלא ידע ברייתא דבסמוך דסבר אי לאו טעות סופר הוא מבני חרי נמי לא גבי דכיון שמחל השעבוד מחל גם הקרן כמו לרבי מאיר

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מציעים הסבר נוסף מדוע ר׳ אלעזר סובר שבשטר שאין אחריות לא שייך קנוניא בניגוד לברייתא שהגמ׳ תביא. אפשר גם לומר שרבי אלעזר סבר שלשיטת חכמים גם בשטר שאין בו אחריות גובים מנכסים משועבדים, שלפי חכמים השמטת סעיף אחריות נכסים בשטר היא טעות סופר והיא חלה בין אם נכתבה בשטר או לא. ולכן למרות שלא הכיר את הברייתא, ר׳ אלעזר סובר כי אחריות אינה טעות סופר ואם לא נכתבה בשטר לא ניתן לגבות מנכסי הלווה כלל (לא מבני חורין ולא ממשועבדים) שכיון שהמלווה מחל על השעבוד מחל גם על הקרן (דהיינו אפשרות לגבות מנכסי הלווה שבחזקתו) כמו שיטת ר׳ מאיר ולכן שטר ללא אחריות לא שייך בו קנוניא.

מקטע 3: 

וכן משמע קצת דקאמר מחלוקת כשאין חייב מודה דהיינו באין בו אחריות ועל זה קאמר בתר הכי אבל חייב מודה לפרעון ולקנוניא לא חיישינן משמע דאין בו אחריות קאי:

הסבר מקטע 3:

ומביאים תוס׳ חיזוק מסוים להסבר זה. מכך שלפי ר׳ אלעזר המחלוקת בין חכמים לר׳ מאיר היא בשאין חייב מודה ולפי זה מדובר בשטר שאין בו אחריות נכסים, מתבררת המחלוקת. ומיד אח״כ אומר ר׳ אלעזר אבל כשחייב מודה, מחזירים ולא חוששים לפרעון וקנוניא ונראה שסוף דבריו לגבי חייב שמודה גם מתייחס לשטר שאין בו אחריות. מכאן נראה ששיטת ר׳ אלעזר היא שאחריות אינה טעות סופר, ושטר שלא כתוב בו אחריות לא חוששים לקנוניא.

לבלוג המלא