דף יג. - אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו

באחד בניסן מתחיל מניין שנות מלכותם של מלכי ישראל: ”ואפילו עמד בשבט או באדר, כלתה שנתו משהגיע ניסן, ויתחילו למנות לו שנה שנייה” (רש"י, מסכת ראש השנה, דף ב', עמוד א', ד"ה למלכים)

תוס׳ ד״ה:   אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו

תמצית:  לפי אביי לא חוששים לשטר מוקדם, למרות זאת חכמים תקנו שמנין שנות מלוכה בשטרות יהיה קבוע מראש חודש ניסן כיוון שסופר יכול לטעות ביום השנה עצמו, והשטר יהיה מוקדם בשנה ופסול לכל הדעות.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

מכאן קשה לרש"י דריש מסכת ראש השנה (דף ב. ושם ד"ה לשטרות) דתנן באחד בניסן ראש השנה למלכים ומפרש בגמרא דנפקא מינה לשטרי חוב המוקדמים ופרש"י שאם לא קבעו יום לתחלת שנת המלך אלא כל מלך לפי מה שעומד פעמים שאין להבחין כגון אם כתב בו בכסליו בשנת ג' למלך ובאו עדים ואמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא אמר הלוה לנו חתמו כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אבל ראינו שהלוהו אותה מלוה בתמוז בשנת ג' למלך ואין אנו יודעים אם קודם לכן או אחרי כן שאין אנו יודעים מתי עמד המלך אם בין תמוז לכסליו של אחריו והוה ליה כסליו תחלה א"כ מוקדם הוא ופסול או בין כסליו לתמוז של אחריו והוה ליה מאוחר וכשר והשתא שקבעו ניסן ר"ה הוה ליה תמוז תחלה ושטר מאוחר הוא וכשר והשתא לאביי כה"ג לאו מוקדם הוא דעדיו בחתומיו זכין לו ולרב אסי נמי דלית ליה למה הוצרכו לעשות תקנה כיון דלית ליה כותבין שטר ללוה אלא בשטרי הקנאה ועוד וכי רגילות הוא שישכחו כל העולם והסופר וב"ד מתי עמד המלך שהוצרכו לעשות תקנה בשביל כך ועוד דהוה ליה למימר דנ"מ טובא בכל שטרות שלא ידעו מאימתי לגבות כיון דאין יודעים מתי מתחלת שנת המלך וע"ק יותר אך אין מקומו הנה ונראה לפרש דנ"מ לשטרי חוב המוקדמים היינו כגון שאם עמד המלך בכ"ט באדר כשיגיע כ"ט באדר בשנה של אחריו פעמים יטעה הסופר ביום אחד ויסבור שעמד המלך אשתקד באחד בניסן ויכתוב עתה בכ"ט באדר שנה ראשונה ונמצא שטר זה מוקדם שנה שלימה וזה פסול לכולי עלמא שכותב עתה שנה של אשתקד אבל כשקבעו ניסן ר"ה לא יטעה דמיום שני לעמידת המלך שהוא ראש חדש ניסן כתב הסופר שנה שניה ומשם ואילך עד ניסן הבא:

הסבר הגמ׳:

הגמרא מעמידה את המשנה במקרה שהלווה מודה בחובו, אך מסבירה שקיים חשש לשטר מוקדם. כלומר, ייתכן ששטר החוב נחתם כבר בניסן, אך ההלוואה התבצעה בפועל רק בתשרי – חצי שנה לאחר מכן. החשש הוא שהמלווה ינצל את התאריך המוקדם שבשטר כדי לגבות קרקעות שמכר הלווה לאחרים בין ניסן לתשרי, למרות שבפועל ההלוואה טרם התבצעה באותה תקופה.הגמרא מקשה על חשש זה, משום שבמשנה בבא בתרא י, ג נאמר שמותר ללווה לכתוב שטר אף על פי שאין המלווה עמו, משמע שאין חשש משטר מוקדם.

כדי ליישב את הסתירה, מביאה הגמרא שני הסברים:הסבר ר' אסי – המשנה בבבא בתרא מתייחסת לשטר הקנאה, כלומר שטר שבו הלווה משעבד מראש את כל נכסיו למלווה, בין אם הוא ילווה ממנו כסף בפועל ובין אם לא. במקרה זה, השיעבוד חל מיד עם החתימה, ולכן אין כאן בעיה של שטר מוקדם.הסבר אביי – לפי אביי, ניתן לכתוב כל שטר חוב גם אם המלווה אינו נוכח, כי ברגע שהעדים חתמו עליו, הם בעצם יוצרים זכייה אוטומטית לטובת המלווה, ולכן אין זה נחשב שטר מוקדם.

מקטע 1: 

מכאן קשה לרש"י דריש מסכת ראש השנה (דף ב. ושם ד"ה לשטרות) דתנן באחד בניסן ראש השנה למלכים ומפרש בגמרא דנפקא מינה לשטרי חוב המוקדמים ופרש"י שאם לא קבעו יום לתחלת שנת המלך אלא כל מלך לפי מה שעומד פעמים שאין להבחין כגון אם כתב בו בכסליו בשנת ג' למלך ובאו עדים ואמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא אמר הלוה לנו חתמו כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אבל ראינו שהלוהו אותה מלוה בתמוז בשנת ג' למלך ואין אנו יודעים אם קודם לכן או אחרי כן שאין אנו יודעים מתי עמד המלך אם בין תמוז לכסליו של אחריו והוה ליה כסליו תחלה א"כ מוקדם הוא ופסול או בין כסליו לתמוז של אחריו והוה ליה מאוחר וכשר והשתא שקבעו ניסן ראש השנה הוה ליה תמוז תחלה ושטר מאוחר הוא וכשר

הסבר מקטע 1:

לאור ההסבר של אביי תוס׳ מקשים על הסברו של רש״י לגבי תקנת חכמים לקבוע את ניסן כראש השנה למלכים ולשטרות כצעד שנועד למנוע שטרות מוקדמים, תוס׳ מביאים את פירוש רש״י ומסבירים אותו. המשנה במסכת ראש השנה דף ב. אומרת כי באחד בניסן ראש השנה למלכים ומסבירה הגמ׳ שההשלכה של דין זה היא לעניין שטרות, להבחין איזה שטר מוקדם ואיזה מאוחר. וכוונת המשנה ששנת המלוכה נספרת מתאריך קבוע ולא ממתי שהתמנה המלך ולפי זה יודעים מהי השנה שצריך לכתוב על השטר. ומסביר רש״י שאם לא היו קובעים תאריך קבעו אלא לפי מועד תחילת כהונתו של כל מלך ומלך היו פעמים שלא ניתן היה להבדיל בין שטר מוקדם שהוא פסול לשטר מאוחר שהוא כשר. כך למשל אם העדים חתמו על שטר של הלווה בכסלו בשנת 3 למלך כשהמלווה לא נכח ולא התבצעה ההלוואה בפועל אבל הם יודעים שבתמוז בשנת 3 למלך הייתה הלוואה בפועל, כיוון שלא יודעים מתי התמנה המלך לא ניתן לקבוע אם השטר מוקדם או מאוחר, כיוון שאם המלך התמנה בין תמוז לכסלו אז מדובר בשטר מוקדם ואם התמנה בין כסליו לתמוז אז זה שטר מאוחר וכשר אולם, אומר רש״י, משקבעו ששנות המלך יימנו תמיד מניסן, ברור שהלוואה שנתנה בשנה ה-3 בתמוז והשטר נכתב בשנה ה-3 בתשרי הוא שטר מאוחר וכשר.

מקטע 2: 

והשתא לאביי כה"ג לאו מוקדם הוא דעדיו בחתומיו זכין לו ולרב אסי נמי דלית ליה למה הוצרכו לעשות תקנה כיון דלית ליה כותבין שטר ללוה אלא בשטרי הקנאה ועוד וכי רגילות הוא שישכחו כל העולם והסופר וב"ד מתי עמד המלך שהוצרכו לעשות תקנה בשביל כך ועוד דהוה ליה למימר דנפקא מיניה טובא בכל שטרות שלא ידעו מאימתי לגבות כיון דאין יודעים מתי מתחלת שנת המלך ועוד קשה יותר אך אין מקומו הנה

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מקשים על הסברו של רש״י. לפי הסברו של אביי בגמ׳ אין כלל חשש לשטר מוקדם כיוון שהעדים בחתימתן מזכים את המלווה מרגע עריכת השטר (גם אם ההלוואה תהיה מאוחר יותר). גם לפי רב אסי, למעט שטר הקנאה, לא ניתן לעשות שטר שהמלווה אינו חתום עליו כלומר לא צריך לחשוש לשטר מוקדם. וגם שואלים תוס׳ האם באמת יש להניח שבית הדין והסופרים ישכחו מתי הומלך המלך ויבואו להתבלל בין שטר מוקדם למאוחר שנדרשה תקנה בשביל חשש זה. ועוד שאם זה החשש הרי זה משפיע על כל השטרות שלא ידעו מתי לגבות כיוון שלא יודעים מתי התחיל המלך ויש עוד קושיות אך אינן שייכות לנושא זה.

מקטע 3: 

ונראה לפרש דנפקא מיניה לשטרי חוב המוקדמים היינו כגון שאם עמד המלך בכ"ט באדר כשיגיע כ"ט באדר בשנה של אחריו פעמים יטעה הסופר ביום אחד ויסבור שעמד המלך אשתקד באחד בניסן ויכתוב עתה בכ"ט באדר שנה ראשונה ונמצא שטר זה מוקדם שנה שלימה וזה פסול לכולי עלמא שכותב עתה שנה של אשתקד אבל כשקבעו ניסן ראש השנה לא יטעה דמיום שני לעמידת המלך שהוא ראש חדש ניסן כתב הסופר שנה שניה ומשם ואילך עד ניסן הבא:

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מיישבים את הקושיות. שנראה שתקנת חכמים למנות שנות מלוכה מניסן נוגעת לשטרות מוקדמים אם למשל המלך הומלך בכ״ט אדר, ובכ״ט באדר שנה לאחר מכן הסופר של השטר יטעה ויחשוב שהמלך הומלך ב-1 בניסן כך שבשטר יהיה רשום שנה ראשונה למלך ובפועל זו השנה השנייה למלך, והשטר מוקדם בשנה שלמה ופסול לכל הדעות. אבל כאשר כולם יודעים שמתחילים למנות שנות מלוכה מניסן שהוא ראש השנה למלכים, הסופר לא יטעה שתמיד ימנה מראש חודש ניסן.

לבלוג המלא