
לפי תוספות, נראה שהמעמד המשפטי של קטן תלוי ראשית כל בגילו, ורק לאחר מכן בהקשר החברתי ובתלות באבא.
תוס׳ ד״ה: שמואל טעמא דתנא דידן קאמר
תמצית: במשנה מדובר בקטן ממש שאפילו אינו סמוך לשולחן אביו.
הטקסט המלא של פירוש תוס׳:
וא"ת אמאי לא אוקמה בטעמא דידיה דסבר שמואל דזכי לנפשיה מדאורייתא ומדרבנן אבוה זכי מיניה משום איבה וכרבי יוסי וי"ל דקטן דקתני במתני' משמע ליה בקטן ממש ואע"פ שאינו סמוך על שלחנו ואילו היה זוכה לעצמו מן התורה לא היה להם לתקן שיזכה אביו כיון דליכא איבה שהרי אינו סמוך על שולחנו אלא ודאי לא זכי לנפשיה כלל אלא לאביו שבשעת הגבהה מגביה לצורך אביו:
הסבר הגמ׳:
הגמ׳ הביאה את דברי שמואל על המשנה שמציאת קטן לאביו. שמואל מסביר שזה בגלל שהקטן מריץ את המציאה לאביו. אולם לפי הסבר זה נראה ששמואל סובר שאין מציאת קטן לעצמו וכפי שעולה מהברייתא של קטן המלקט אחר אביו, שמואל סובר שמציאת קטן לעצמו. לכן הגמ׳ מיישבת את הקושי ואומרת ששמואל נתן הסבר לשיטה אחרת לפיה קטן אינו זוכה לעצמו, אבל הוא, שמואל, אכן סובר שקטן כן זוכה לעצמו.
מקטע 1:
ואם תאמר אמאי לא אוקמה בטעמא דידיה דסבר שמואל דזכי לנפשיה מדאורייתא ומדרבנן אבוה זכי מיניה משום איבה וכרבי יוסי
הסבר מקטע 1:
שואלים תוס׳ מדוע לא הביא שמואל את טעמו לשיטתו שהרי שמואל סובר שקטן זוכה בהפקר מהתורה, אך חכמים תיקנו שהאב זוכה ממנו כדי שלא תהיה איבה ביניהם. כפי דעת רבי יוסי בבן המלקט אחר אביו האריס.
מקטע 2:
ויש לומר דקטן דקתני במתני' משמע ליה בקטן ממש ואע"פ שאינו סמוך על שלחנו ואילו היה זוכה לעצמו מן התורה לא היה להם לתקן שיזכה אביו כיון דליכא איבה שהרי אינו סמוך על שולחנו אלא ודאי לא זכי לנפשיה כלל אלא לאביו שבשעת הגבהה מגביה לצורך אביו:
הסבר מקטע 2:
משיבים תוס׳ שבמשנה הכוונה לקטן ממש ואע״פ שאינו ניזון מהאב ואין מקום לתקן שזכייתו לאב משום איבה, הוא אינו זוכה מהתורה בגלל גילו, ולכן קטן כזה כאשר מרים את המציאה בוודאי מגביה לצורך מסירתה לאביו.
Comments