דף יב: - כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו

במסכת כתובות (דף כא:) נפסק כי אם דיינים כתבו אישור על חתימות עדים לפני שבדקו מול העדים עצמם – השטר פסול, גם אם בהמשך העדים אישרו שהחתימות אכן שלהם. כיוון שהדבר נראה כשקר (מתחזי כשקרא). אך במקרה זה תוס׳ מסבירים מדוע אין חשש כזה.

ֿתוס׳ ד״ה:   כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו

תמצית:  לא חוששים ששטר מוקדם נראה כשקר כיוון שהוא מתחייב לתת כסף.

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מעמידה את המשנה כשהלווה מודה ומסבירה שחוששים לשטר מוקדם - שטר החוב נחתם בניסן אבל ההלוואה בפועל התבצעה רק בתשרי, חצי שנה מאוחר יותר, ורק אז הסעיף של אחריות נכסים נכנס לתוקף. כתוצאה, אם הלווה מכר למישהו אחר קרקע בין ניסן לתשרי המלווה אינו ראשי לגבות ממנו את הקרקע בגלל החוב של הלווה, כיוון שההלוואה לא הייתה בתוקף, אולם בגלל שבשטר מופיע שההלוואה הייתה כבר בניסן הוא יכול לעשות זאת. אבל הגמ׳ מקשה על חשש לשטר מוקדם. מכך שבמשנה בבא בתרא י,ג שנינו שמותר ללווה לכתוב שטר אף על פי שאין המלוה עמו, ושואלת הגמ׳ כיצד מתירה המשנה ללווה לעשות שטר ללא חתימת המלווה הרי הוא יכול לכתוב תאריך מוקדם לביצוע ההלוואה בפועל. לכן יש לומר שלא חוששים לשטר מוקדם.

פירוש תוס׳: 

וליכא למיחש למחזי לשקרא כמו באשרתא דדייני דאם כתבו קודם דנחזי חתימת ידי סהדי פסולה דהכא כיון שהוא כותב חובתו לא שייך מחזי כשקרא.

הסבר:

תוס׳ מסבירים מדוע כאשר הלווה כותב שטר חוב מוקדם אין בעיה מצד זה שנראה כאילו הוא חותם על דבר שקר. לכאורה זה כמו במקרה המובא במסכת כתובות דף כא: שקיום שטר ע״י דיינים לפני שבדקו מול העדים את חתימת ידם פסול, ואפילו העדים העידו על חתימתם אחרי כתיבת האישור, כיוון שנראה כמו שקר בהתחלה הוא פסול. אפילו שאחרי כן באו להעיד. אבל שטר חוב זה שונה, כי בשטר חוב הוא כותב שהוא מתחייב כסף לאחר וזה לא נראה כשקר. שכן אדם יכול להתחייב לתת כסף מרצונו לכל אחד.

לבלוג המלא