דף יב. - ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי

אפילו בעל השדה הוא עני , הוא חייב במתנות עניים. אך נהגו שבנו הקטן מלקט אחריו את מה שנפל. תוס׳ מסבירים את הפרדוקס...

תוס׳ ד״ה:    ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי

תמצית:  דעת שמואל שאומרים "עשו את שאינו זוכה לזוכה" כר׳ יוסי היא רק בלקט, מפני ששם העניים נוח להם בתקנה זו.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

תימה דבפ' כל הגט (גיטין דף ל. ושם ד"ה כיחידאה) לא בעי שמואל לאוקמי מתניתין דהמלוה מעות את הכהן ואת הלוי [להיות מפריש עליהן מחלקן] כרבי יוסי דכיחידאה לא מוקמינן והכא פסיק הלכה כמותו וי"ל דדוקא הכא גבי לקט פסיק כוותיה מהאי טעמא דמסתמא עניים גופייהו ניחא להו כו' והא דאוקמי בפרק כל הגט (שם) כרבי יוסי היינו רבי יוסי דפ' הלוקח עובר פרתו (בכורות דף יח. ושם ד"ה עשו) דאמר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ומפרש טעמא בגמ' משום דעשו את שאינו זוכה כזוכה דהוי דומיא דהמלוה מעות דהוו חליפין ביד כהן דהיינו מעות ועשו כאילו זכה במעשר עצמו והא דקרי ליה יחידאה אע"ג דבבכורות לא פליג אלא ר"מ מ"מ רבנן דפליגי עליה הכא גבי לקט כ"ש דפליגי עליה התם גבי מתנות:

הסבר הגמ׳:

אומרת המשנה שמציאת בנו ובתו הקטנים שייכת לאב. בגמ׳ שמואל מביא שהטעם הוא מפני שכשהבן מוצא משהו, הוא מריץ את המציאה לאביו. הגמ׳ מבררת שמא שמואל סובר שמדאורייתא קטן אינו יכול לקנות לעצמו. בהתאם הגמ׳ מביאה ברייתא שבנו של הפועל (שכיר יום) יכול ללקט אחריו את השיבולים שנפלו ולזכות בהם כמתנת עניים, אבל אם האבא הוא אריס - יש מחלוקת. תנא קמא אומר שאינו יכול, שהרי האב הוא בעל הבית, ור׳ יוסי אומר שגם אם האבא אריס בנו ואשתו מותרים ללקט אחריו. שמואל אמר שהלכה כר׳ יוסי, ולכאורה לפי זה מציאת בנו הקטן לא שייכת לאב, כי לאב עצמו אסור ליטול מתנות עניים מהשדה שלו.

מקטע 1: 

תימה דבפרק כל הגט (גיטין דף ל. ושם ד"ה כיחידאה) לא בעי שמואל לאוקמי מתניתין דהמלוה מעות את הכהן ואת הלוי [להיות מפריש עליהן מחלקן] כרבי יוסי דכיחידאה לא מוקמינן והכא פסיק הלכה כמותו

הסבר מקטע 1:

תוס׳ תוהים מדוע במסכת גיטין דף ל. שמואל לא העמיד את המשנה לפי שיטת ר׳ יוסי, כיוון שלא נוקטים כדעת יחיד מול רבים, אבל בגמ׳ אצלנו כן פסק כשיטת ר׳ יוסי על פני חכמים. בגיטין דף ל. אומרת המשנה שמי שהלווה לכהן או לוי או עני יכול לזכות במתנות שלהם כפרעון החוב (להיות מפריש עליהן מחלקן) ולהניח שהם בחזקת חיים. הגמ׳ שם מבררת כיצד הם זוכים בחלקם ללא שהמתנות הגיעו לידם בפועל, ושמואל מסביר שאינו נוקט כעולא שפסק כר׳ יוסי, משום שאין פוסקים הלכה כדעת יחיד.

מקטע 2: 

ויש לומר דדוקא הכא גבי לקט פסיק כוותיה מהאי טעמא דמסתמא עניים גופייהו ניחא להו כו'

הסבר מקטע 2:

מסבירים תוס׳ שדווקא אצלנו שמואל פסק כמו ר׳ יוסי מהטעם שבאופן ברור העניים עצמם נוח להם בכך שיהיו הבנים מלקטים אחר אביהם, ונעשה נוהג שמקובל על העניים, כפי שהגמ׳ מביאה בהמשך.

מקטע 3: 

והא דאוקמי בפרק כל הגט (שם) כרבי יוסי היינו רבי יוסי דפרק הלוקח עובר פרתו (בכורות דף יח. ושם ד"ה עשו) דאמר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מסבירים מדוע עולא בגמ׳ במסכת גיטין דף ל. מעמיד את המשנה כדעת ר׳ יוסי, למרות שמדובר בדעת יחיד. עולא מסביר את המשנה שם לפי שיטת ר׳ יוסי במסכת בכורות דף יח. שם מדובר ברחל, כבשה, שבלידה הראשונה שלה יצאו לה שני זכרים יחד, ויש ספק מיהו הבכור. לפי חכמים אחד שייך לכהן והשני שייך לבעלים, ולשיטת ר׳ יוסי זה שנשאר לבעלים פטור ממתנות כהונה. הטעם לכך הוא שחכמים עשו את שאינו זוכה לזוכה.

מקטע 4: 

והא דקרי ליה יחידאה אף על גב דבבכורות לא פליג אלא ר׳ מאיר מכל מקום רבנן דפליגי עליה הכא גבי לקט כל שכן דפליגי עליה התם גבי מתנות:

הסבר מקטע 4:

תוס׳ מסבירים שלמרות שבמסכת בכורות דף יח. רק רבי מאיר חולק על ר׳ יוסי, מכל מקום חכמים חולקים עליו אצלנו לגבי לקט מתנות עניים. ומכאן, שאם הם חולקים עליו בלקט - בוודאי חולקים עליו גם לגבי מתנות כהונה.

לבלוג המלא