דף יב. - ואבוה עשיר הוא

התורה כתובה ללא ניקוד, סימני עיצור, טעמים או חלוקה לפסוקים. ר׳ אליעזר ״שובר״ את מסורת הקריאה של הפסוק בדרשתו. לפי פירוש תוס׳ ייתכן שהגמ׳ רואה בכל מי שבעלותו קרקע עשיר לעניין מצוות לקט.

ט וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט ׃ י וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ 

תוס׳ ד״ה:    ואבוה עשיר הוא

תמצית:  מצוות לקט היא גם אם הבעלים אינו עשיר

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ שואלת על הברייתא מדוע ר׳ יוסי מתיר לקטן ללקט אחר אביו כשהוא אריס, הרי הוא זוכה לאביו ואביו עשיר ואין לו חלק במתנות עניים.

פירוש תוס׳: 

לאו דוקא עשיר אלא כלומר כיון שיש לו חלק בשדה חייב בלקט כדדרשינן לר"א פ"ק דגיטין (דף יב. ושם) לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו ולרבנן נמי או נפקא להו מקרא אחרינא או תרתי שמע מיניה:

הסבר:

תוס׳ מבהירים שאין הכוונה רק לעשיר, אלא כל מי שיש לו חלק בשדה והוא חייב להשאיר לקט לעניים. כפי שדורש רבי אליעזר במסכת גיטין דף יב. שכתבה התורה ״לא תלקט לעני..״ (ויקרא  להזהיר עני על שלו, כלומר שגם אם לעני יש שדה הוא מוזהר לא ללקט לעצמו. וגם לפי חכמים לומדים מפסוק זה או ממקרא אחר או משניהם - בכל מקרה אין הכוונה רק לעשיר.

לבלוג המלא