דף יב. - אי אמרת בשלמא דאורייתא

האם קטן זוכה במציאה מדאורייתא או מדרבנן? תוס׳ מציעים הסבר מעניין של קניין ילד. מהתורה הוא זוכה לעצמו מדרבנן האב זוכה מהילד. הקניין אינו זכות משפטית מוחלטת, אלא פעולה בתוך מערכת יחסים – הילד קונה אבל בתוך ההקשר המשפחתי. גם האב לא קונה בכוח שליטה משפטית, אלא מתוך תלות כלכלית ומוסרית בינו לבין בנו. 

תוס׳ ד״ה:    אי אמרת בשלמא דאורייתא

תמצית:  תוס׳ שוללים את האפשרות שקטן זוכה במציאה מדרבנן לאור הברייתא של המלקט אחר אביו. שמוכרחים לומר שר׳ יוסי סבר שקטן זוכה מדאורייתא, ומדרבנן מקנים את זכייתו לאב.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

תימה מנ"ל דלר' יוסי קטן זוכה מן התורה וכן בסמוך דפריך וסבר רבי יוסי מציאת קטן דאורייתא ומנ"ל ודלמא אינה אלא מדרבנן ואביו לא זכה מיניה כלל ולהכי מלקט אחריו וי"ל דמסתמא לא פליג ר' יוסי אכמה משניות דפרקין ודפרק חלון (עירובין דף עט: ושם) ודמסכת מעשר שני (פ"ד מ"ד) דמייתי בפרק התקבל (גיטין דף סה. ושם) דלכולהו משניות יד בן כיד אביו וא"ת ונימא לעולם זכי לנפשיה מדרבנן ובתר הכי זכי אבוה מיניה משום איבה ומשום הכי מלקט וי"ל דמדרבנן אין סברא שיתקנו שתי זכיות שיזכה הבן קודם ואח"כ יזכה האב ממנו אלא אי מדרבנן הוא בשעת זכיית הבן בא לו זכיית האב משום דבשעת הגבהה לוקחה להריצה לאביו אלא ודאי זכה לנפשיה מדאורייתא ואבוה זכה מיניה משום איבה שסמוך על שלחנו:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה ברייתא שבנו של הפועל (שכיר יום) יכול ללקט אחריו את השיבולים שנפלו ולזכות בהם כמתנת עניים, אבל אם הוא אריס - תנא קמא אומר שאינו יכול (שהרי האב הוא בעל הבית), ור׳ יוסי אומר שגם אם האב הוא אריס, בנו ואשתו מותרים ללקט אחריו. שמואל אמר שהלכה כר׳ יוסי. לכן מקשה הגמ׳ שאם לפי שמואל מדאורייתא קטן יכול לזכות לעצמו, אז כאשר האב הוא אריס מובן מדוע הוא מותר ללקט אחרי אביו (הקטן אינו בעל אמצעים ומותר במתנות עניים). אבל אם מדאורייתא קטן אינו יכול לזכות לעצמו, מדוע ר׳ יוסי מתיר ללקט אחר אביו כשהוא אריס? הרי הוא זוכה לאביו ואביו אינו עני ואין לו חלק במתנות עניים.

מקטע 1: 

תימה מנא לן דלר' יוסי קטן זוכה מן התורה וכן בסמוך דפריך וסבר רבי יוסי מציאת קטן דאורייתא ומנ"ל ודלמא אינה אלא מדרבנן ואביו לא זכה מיניה כלל ולהכי מלקט אחריו

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מבררים מנין שלשיטת ר׳ יוסי קטן זוכה מהתורה במציאה. הגמ׳ שואלת "וסבר ר׳ יוסי מציאת קטן דאורייתא?" ומקשה על כך מהברייתא לגבי מי שגוזל מילד קטן, ומביאה את דברי ר׳ חסדא שר׳ יוסי סובר שזה גזל גמור אבל רק מדברי חכמים ולא מדאורייתא. לכן, אולי גם כאן מדובר רק בתקנת חכמים, והבן אינו זוכה מדאורייתא.

מקטע 2: 

ויש לומר דמסתמא לא פליג ר' יוסי אכמה משניות דפרקין ודפרק חלון (עירובין דף עט: ושם) ודמסכת מעשר שני (פ"ד מ"ד) דמייתי בפרק התקבל (גיטין דף סה. ושם) דלכולהו משניות יד בן כיד אביו

הסבר מקטע 2:

משיבים תוס׳ שר׳ יוסי לא חולק על כך שיד בן כיד אביו, כפי שעולה ממשניות רבות: במסכת עירובין דף עט., במסכת מעשר שני דף ד׳ משנה ד׳, וכן במסכת גיטין דף סה., שם נאמר שהערמה במעשר שני שייכת רק בגדולים. לא ניתן לומר שקטן זוכה אך אביו אינו זוכה.

מקטע 3: 

ואם תאמר ונימא לעולם זכי לנפשיה מדרבנן ובתר הכי זכי אבוה מיניה משום איבה ומשום הכי מלקט

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מציעים אפשרות שלפיה קטן זוכה מדרבנן ואז אביו זוכה ממנו כדי למנוע איבה, אך דוחים זאת. מדרבנן אין זה הגיוני שיתקנו שתי זכויות: שהבן יזכה ראשון ואז יזכה האב. אם מדרבנן הוא, הרי שברגע שהבן מגביה את החפץ - הוא כבר מכוון להריצו לאביו.

מקטע 4: 

אלא ודאי זכה לנפשיה מדאורייתא ואבוה זכה מיניה משום איבה שסמוך על שלחנו:

הסבר מקטע 4:

לכן חייבים לומר שהבן זוכה מדאורייתא, ומתקנת חכמים שלא תהיה איבה בין האב לבן - האב זוכה ממנו.

לבלוג המלא