דף יא. - עישור שאני עתיד למוד

תוס׳ ד״ה:    עישור שאני עתיד למוד

תמצית:  מסירת המעשרות למי שזכו בהם בהגיע הזמן זו פעולת קריאת שם בביעור. תרומה גדולה מפרישים ונותנים מיד עם סיום העבודה עוד בשדה ולא לאחר זמן.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

פרש"י פרק קמא דקידושין (דף כו: ושם ד"ה מעשה) שהיה ירא פן יסמכו עליו בני ביתו שעישר ויאכלו טבל דחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וקשה דהיינו דוקא בחבר שמת או בהולך ואין בדעתו לשוב עד ימים רבים ועוד למה נתנם לרבי יהושע ולרבי עקיבא יקרא להם שם ולא יותר ועוד דאין זה קריאת שם דלא אמר עשרה יהא מעשר אלא אמר מעשר ראשון יהא נתון ליהושע ופר"ת דשנת הביעור היתה וכבר הפרישם והיה צריך להוציאם מתחת ידו ולתנם לבעלים וזה המעשה דר"ג תנן במסכת מעשר שני (פ"ה מ"ו) גבי ביעור דתנן התם ערב הפסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור נותן תרומה ותרומת מעשר לכהן כו' מי שהיו פירותיו רחוק ממנו צריך לקרות להם שם פירוש שם הבעלים שיקנה אותם ללוי ולכהן ומעשה נמי בר"ג וזקנים כו' וא"ת ואמאי לא נתן תרומה גדולה כדתנן בהך דמע"ש נותן תרומה ותרומת מעשר לכהן שהרי ר"א בן עזריה היה עמו כדקתני סיפא עמד רבי יהושע ואמר תרומת מעשר שבו נתון לר"א בן עזריה וי"ל דתרומה גדולה טרם שנסע הפרישה ונתנה לפי שקלה היתה להפריש דחטה אחת פוטרת את הכרי וניטלת באומד ועוד שהתבואה היתה כבר ממורחת בביתו של ר"ג כדמוכח בירושלמי ותרומה גדולה מפרישה בשדה מיד אחר המרוח כדאמרינן בירושלמי דמעשר שני מצא פירות בשדה מפוזרין מותרין משום גזל וחייבין במעשר ופטורין מתרומה דא"א לגורן שתיעקר אלא אם כן נתרמה תרומה ממנה:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה את דברי עולא ורבה בר בר חנה לגבי המשנה שהאומר ״זכתה לי שדי״ זוכה רק בעומד ליד שדהו. הגמ׳ מביאה מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו נוסעים בספינה אמר רבן גמליאל מעשר שאני עתיד להפריש נתון ליהושע (שהיה לוי) ומקומו מושכר, כלומר שהשכיר לו קרקע כדי שיקנה פרות המעשר אגב קרקע, ומעשר אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. ושואלת הגמ׳ הרי רבי יהושע ורבי עקיבא לא היו עומדין בצד שדהו של רבן גמליאל אלא היו יחד איתו בספינה, אם כן כיצד הקנה להם את המעשר?

מקטע 1: 

פרש רש"י פרק קמא דקידושין (דף כו: ושם ד"ה מעשה) שהיה ירא פן יסמכו עליו בני ביתו שעישר ויאכלו טבל דחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן

הסבר מקטע 1:

מעשה רבן גמליאל בספינה מובא גם במסכת קידושין דף כו:, תוס׳ מביאים את פירוש רש״י על המעשה שם שמסביר כי רבן גמליאל לא עישר את הפירות טרם נסיעתו וחשש שיחשבו שהוא עיקר ויאכלו טבל וכיוון שהיה חבר (קיבל עליו להחמיר) הוא נדרש לוודא שהשאיר פרות מתוקנים שכבר הופרש מהם המעשר.

מקטע 2: 

וקשה דהיינו דוקא בחבר שמת או בהולך ואין בדעתו לשוב עד ימים רבים ועוד למה נתנם לרבי יהושע ולרבי עקיבא יקרא להם שם ולא יותר ועוד דאין זה קריאת שם דלא אמר עשרה יהא מעשר אלא אמר מעשר ראשון יהא נתון ליהושע

הסבר מקטע 2:

ותוס׳ מקשים על פירוש רש״י מדוע חשש רבן גמליאל הרי נסיעתו הייתה לתקופה קצרה ושאלה נוספת הקשורה לכך שזו נסיעה קצרה, מדוע הקנה לר׳ יהושע ור׳ עקיבא את המעשר הרי מספיק היה לקרוא לו שם (לקבוע את החלק בפרות שיהיה מעשר) ולהפריש בפועל כשיחזור (בהנחה שהפרות לא יאכלו יותר מכדי מה שקרא לו שם מעשר). וממשיכים תוס׳ ושואלים שכלל לא קרא לו שם, שלא אמר עשרה מהפרות (בהנחה שיש לו מאה) יהיו מעשר, אלא אמר מעשר ראשון יהא נתון בלי לציין את הכמות ואין זו דרך לקרוא שם למעשר.

מקטע 3: 

ופרש רבינו תם דשנת הביעור היתה וכבר הפרישם והיה צריך להוציאם מתחת ידו ולתנם לבעלים

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מביאים את תשובת רבינו תם שהפרות הופרשו כבר למעשר והייתה זו שנת הביעור. שבערב פסח של השנה הרביעית או השביעית לשמיטה חייב לתת את מעשרותיו למי שזכה בהם או לבערם.

מקטע 4: 

וזה המעשה דרבן גמילאל תנן במסכת מעשר שני (פ"ה מ"ו) גבי ביעור דתנן התם ערב הפסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור נותן תרומה ותרומת מעשר לכהן כו' מי שהיו פירותיו רחוק ממנו צריך לקרות להם שם פירוש שם הבעלים שיקנה אותם ללוי ולכהן ומעשה נמי ברבן גמליאל וזקנים כו'

הסבר מקטע 4:

ותוס׳ מחזקים את הסברו של רבינו תם שהמעשה של רבן גמליאל וחכמים מופיע במשנה במסכת מעשר שני פרק ה׳ משנה ט׳, בהקשר של ביעור. לאחר שבמשנה ו׳ שם נאמר עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית, הָיָה בִעוּר. ובמשנה ט׳ נאמר מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ לִקְרוֹא לָהֶם שֵׁם. ומהמעשה של ר׳ גמליאל וחכמים עולה שקריאת שם לגבי ביעור הכוונה לשם האנשים (הבעלים) שיזכו במעשר כשהוא יקנה אותם ללוי ולכהן.

מקטע 5: 

ואם תאמר ואמאי לא נתן תרומה גדולה כדתנן בהך דמעשר שני נותן תרומה ותרומת מעשר לכהן שהרי ר"א בן עזריה היה עמו כדקתני סיפא עמד רבי יהושע ואמר תרומת מעשר שבו נתון לר"א בן עזריה ויש לומר דתרומה גדולה טרם שנסע הפרישה ונתנה לפי שקלה היתה להפריש דחטה אחת פוטרת את הכרי וניטלת באומד ועוד שהתבואה היתה כבר ממורחת בביתו של ר"ג

הסבר מקטע 5:

תוס׳ עונים על קושי צפוי, מדוע רבן גמליאל לא קרא שם לתרומה גדולה כמו במשנה במסכת מעשר שני משנה ו׳, לגבי ביעור מעשרות שנותן את התרומה ותרומת המעשר (חלק המגיע לכהן מתוך מעשר ראשון הניתן ללוי) לכהן והרי רבי אלעזר בן עזריה היה עימו והוא כהן? וכך גם עולה מהגמ׳ אצלנו, שלאחר שרבן גמליאל הקנה לר׳ יהושע (שהיה לוי) את המעשר הראשון, אומרת הגמ׳ שר יהושע נתן את תרומת המעשר מחלקו לר״א בן עזריה. ומשיבים תוס׳ כי יש לומר שאת התרומה הגדולה הפריש ונתן טרם שנסע. כיוון שלתרומה גדולה אין שיעור מהתורה שאפילו גרגר חיטה אחד פוטר את כל התבואה ואפשר להפריש ממנה לפי אומדן ואין חובה לשקול ומדוד את שיעור התבואה וכבר הייתה כל התבואה לאחר מירוח הכיר, כלומר ערימה של גרגירים ברשותו של ר׳ גמליאל.

מקטע 6: 

כדמוכח בירושלמי ותרומה גדולה מפרישה בשדה מיד אחר המרוח כדאמרינן בירושלמי דמעשר שני מצא פירות בשדה מפוזרין מותרין משום גזל וחייבין במעשר ופטורין מתרומה דא"א לגורן שתיעקר אלא אם כן נתרמה תרומה ממנה:

הסבר מקטע 6:

והסבר זה שמפריש תרומה גדולה תכף לסיום העבודה מוכח גם מהתלמוד הירושלמי מסכת מעשרות פרק ג׳ הלכה א׳ - ״חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוֹרָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת אֲפִילוּ בוֹ בַיּוֹם הִכְנִיסָן הֲרֵי אֵלּוּ בְחֶזְקַת מְתוּקָּנִים״, כלומר שאת התרומה הגדולה מפריש בשדה מיד אחר שהתייסמו עבודות הפרדת הגרגירים ומובא בירושלמי שם שאם מצא פירות מפוזרין בשדה מותרין משום גזל (מדובר על אבידה), חייבים במעשר ופטורים מתרומה שאי אפשר שחלק מהגורן (חלק מהתבואה בערימה) ילך לאיבוד לפני שתרמו ממנו תרומה כיוון שמיד עם סיום העבודה עוד בשדה היו מפרישים תרומה גדולה.

לבלוג המלא