דף יא. - נתון ליהושע

צילום: דור פזואלו.   

תוס׳ ד״ה:    נתון ליהושע

תמצית:  עזרא קנס את הלווים שגם מעשר ראשון ינתן לכהן, היו גם כהנים שהיו שומרים על שערים ורק הם היו נוטלים שכרן בלחם הפנים.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

וא"ת והא קנסינהו עזרא וי"ל דס"ל כר"ע דאמר דקודם קנס דוקא ללוי ואחר קנסא לכהן וללוי כדאמר פ"ב דכתובות (דף כו. ושם ד"ה אין) ואם תאמר ר' יוחנן בן גודגדא שאמר לר' יהושע חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן המשוערין (ערכין דף יא:) משמע שהיו שניהם לוים ובשלהי החליל (סוכה דף נו:) אמרינן מגיפי דלתות שבמקדש היו נוטלין שכרן מלחם הפנים ולחם הפנים אינו מותר אלא לכהנים וי"ל בג' מקומות היו הכהנים שומרים בבהמ"ק כדאמרי' בריש מס' תמיד ואותן מגיפי דלתות היו נוטלין שכרן מלחם הפנים:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו נוסעים בספינה אמר רבן גמליאל מעשר שאני עתיד להפריש נתון ליהושע (שהיה לוי) ומקומו מושכר לו כלומר רבן גמליאל הקנה לו פרות המעשר אגב השכרת קרקע. 

מקטע 1: 

ואם תאמר והא קנסינהו עזרא ויש לומר דסבירא ליה כרבי עקיבא דאמר דקודם קנס דוקא ללוי ואחר קנסא לכהן וללוי כדאמר פ"ב דכתובות (דף כו. ושם ד"ה אין)

הסבר מקטע 1:

תוס׳ שואלים על המקרה, הרי עזרא קנס את הלווים שלא יתנו להם מעשר ראשון אלא לכהנים, כיוון שלא עלו מבבל לארץ ישראל. לכן כיצד רבן גמליאל מקנה לר׳ יהושע את המעשר? ומשיבים כי יש לומר שרבן גמליאל סבר שהלכה כרבי עקיבא במסכת כתובות דף כו. שקודם לקנס היה צריך לתת מעשר ראשון רק ללוי ואחרי הקנס היה אפשר לתת גם לכהן אך עדיין היה מותר לתת ללוי.

מקטע 2: 

ואם תאמר ר' יוחנן בן גודגדא שאמר לר' יהושע חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן המשוערין (ערכין דף יא:) משמע שהיו שניהם לוים ובשלהי החליל (סוכה דף נו:) אמרינן מגיפי דלתות שבמקדש היו נוטלין שכרן מלחם הפנים ולחם הפנים אינו מותר אלא לכהנים

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מעלים קושי נוסף שאינו קשור ישירות למעשה. על כך שר׳ יהושע היה לוי אנו לומדים ממסכת ערכין דף יא: שר׳ יוחנן בן גודגדא מזהיר אותו שלא יבוא לעזור לו בהגפת דלתות כיוון שר׳ יהושע היה משורר ור׳ יוחנן היה משוער (שומר על השערים) ואסור למשורר לשוער, לסגור ולפתוח את השערים, ואסור למשוער לשורר. אולם מסקנה זו בעייתית לאור כך שבמסכת סוכה דף נו: הגמ׳ אומרת שהיו 2 חלות שהיו נאכלות למגיפי דלתות המקדש ומכאן שמגיפי הדלתות הם כהנים, שרק הכהנים היו מותרים לאכול את לחם הפנים. ולא ברור האם הלווים היו שוערים או הכהנים?

מקטע 3: 

ויש לומר בג' מקומות היו הכהנים שומרים בבהמ"ק כדאמרי' בריש מס' תמיד ואותן מגיפי דלתות היו נוטלין שכרן מלחם הפנים:

הסבר מקטע 3:

ומשיבים תוס׳ שלצד תפקידי השמירה של הלווים היו 3 מקומות בבית המקדש בהם שמרו כהנים. כפי שמופיע במסכת תמיד פרק א משנה א: ״בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.״ וכהנים אלו היו נוטלים שכרן מלחם הפנים ולא הלווים. אבל בשאר המקומות סגירה ופתיחת השערים היו באחריות הלווים.

לבלוג המלא