דף יא. - הני מילי בחצר המשתמרת

תוספות מעמתים סוגיות זו בזו כדי לברר האם חצר קונה גם כשאינו עומד לצדה  וללא שהתכוון שתקנה עבורו.

תוס׳ ד״ה: ה"מ בחצר המשתמרת

תמצית:  חצר המשתמרת קונה שלא מדעתו גם כאשר אינו עומד בצדה, ובלבד שהחפץ בחצר. בגט נדרש שהאשה תעמוד בצד החצר כיוון שגט ניתן גם בעל כורחה.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

תימה דבפ' שור שנגח את הפרה (ב"ק דף מט: ושם ד"ה והלכתא) אמר משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר כו' וזה קונה השאר כו' ופריך ותקני ליה חצרו דאמר ר' יוסי בר' חנינא כו' ומסיק דליתיה פי' למלוה בחצרו וקשה דהתם משמע דהוי בחצר המשתמרת מדמייתי עלה מרבי יוסי בר' חנינא דמיירי במשתמרת כדמוכח הכא ועוד דמסתמא ביתו ודאי משתמר הוא ששמר שם המשכון ואם כן כי ליתיה נמי לקני ועוד אדפריך ליה מדרבי יוסי בר' חנינא לפרוך ממתני' ומיהו זה נוכל לתרץ דמתני' הוי משום דנתכוין לזכות בה דאמר זכתה לי לכך מייתי מרבי יוסי בר' חנינא וי"ל דה"פ דליתיה למשכון בחצר אבל מלוה גם לפי המקשן מיירי דליתיה בחצר ולכך לא פריך ממתני' כ"א מרבי יוסי בר' חנינא וא"ת פרק הזורק (גיטין דף עז: ושם ד"ה והוא) דתנן זרק לתוך ביתה או לתוך חצרה מגורשת משמע דמשתמרת ואפילו הכי קאמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה וי"ל דדוקא גבי גט דאיתיה בעל כרחה בעינן עומדת בצד ביתה כדאמר בשמעתין:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מבארת כיצד קנין חצר. אמר ר' יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, והכוונה בחצר המשתמרת. אבל חצר שאינה משתמרת צריך שיעמוד לצד שדהו ואם לא, לא קנה.

מקטע 1: 

תימה דבפרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף מט: ושם ד"ה והלכתא) אמר משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר כו' וזה קונה השאר כו' ופריך ותקני ליה חצרו דאמר ר' יוסי בר' חנינא כו' ומסיק דליתיה פי' למלוה בחצרו

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מקשים ממשנתנו לסוגיה אחרת במסכת בבא קמא דף מט: ותחילה מביאים את עיקרי הדיון שם. הגמ׳ שם, עוסקת בגר שלווה כסף ונתן למלווה משכון ומת ובא אחר ונטל את המשכון. גר שמת ואין לו יורשים נכסיו הפקר וכל המקדים זוכה. במקרה זה בא אחר וזכה בנכסי הגר ולקח גם את המשכון שהיה בידי המלווה ומשעובד לו. אומרת הגמ׳ שהמלווה זכה במשכון עד סכום ההלוואה, ובשאר זכה מי שלקח את המשכון. שואלת הגמ׳ מדוע שלא תקנה לו חצרו של המלווה, שיזכה בכל המשכון? הרי בזמן שמת הגר היה המשכון בחצר המלווה כפי דברי ר׳ יוסי ברבי חנינא (אצלנו וגם בבא קמא) שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ומעמידה הגמ׳ את המקרה כאשר המלווה אינו ליד החצר ואומרת הגמ׳ שכל מקום שהמלווה אינו ליד חצרו ואם רוצה לקנות אינו קונה, חצרו גם אינה קונה. והגמ׳ מסיקה להלכה שאם אינו בחצרו לא קנה.

מקטע 2: 

וקשה דהתם משמע דהוי בחצר המשתמרת מדמייתי עלה מרבי יוסי בר' חנינא דמיירי במשתמרת כדמוכח הכא ועוד דמסתמא ביתו ודאי משתמר הוא ששמר שם המשכון ואם כן כי ליתיה נמי לקני ועוד אדפריך ליה מדרבי יוסי בר' חנינא לפרוך ממתני'

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מסבירים את הקושיא מהסוגיא בבא קמא. לפי הסוגיא שם ניתן להסיק שמדובר בחצר משתמרת מכך שמביאים את דברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא שהעמידה הגמ׳ אצלנו דבריו דווקא בחצר משתמרת ועוד שמן הסתם המשכון הוא בביתו של המלווה שהוא מקום המשתמר. לכן צריך שגם אם אינו ליד החצר שיקנה את המשכון ומדוע הגמ׳ פוסקת שאינו קונה אם אינו ליד החצר, הרי מדובר בחצר המשתמרת ולפי הגמ׳ אצלנו חצרו קונה לו שלא מדעתו. ועוד שואלים תוס׳, מדוע הגמ׳ שם מקשה מדברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא שחצרו קונה לו שלא מדעתו ולא מקשה מהמשנה שלנו ראה צבי שבור... ואמר זכתה לי שדי זכתה לו?

מקטע 3: 

ומיהו זה נוכל לתרץ דמתני' הוי משום דנתכוין לזכות בה דאמר זכתה לי לכך מייתי מרבי יוסי בר' חנינא ויש לומר דהכי פירושא דליתיה למשכון בחצר אבל מלוה גם לפי המקשן מיירי דליתיה בחצר ולכך לא פריך ממתני' כי אם מרבי יוסי בר' חנינא

הסבר מקטע 3:

תוס׳ משיבים תחילה על השאלה האחרונה. שאפשר להסביר שבמשנה שלנו כיוון שאמר ״זכתה לי שדי״ מדובר שהתכוון לזכות בה ולכן הגמ׳ בבא קמא מקשה דווקא מדברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא שהמלווה קונה אף שלא מדעתו ולא מהמשנה שלנו. ולגבי השאלה הראשונה, מדוע לא זכתה חצרו של המלווה במשכון. משיבים תוס׳ כי יש לומר שכוונת הגמ׳ ״והלכתא דליתיה בחצירו דלא קנה״ היא שהמשכון אינו בחצר בשעה שהגר מת (ולא המלווה). כיוון שהמלווה לפי מי שהקשה מדוע לא זכתה לו חצרו ברור שאינו בחצר ולכן הגמ׳ מקשה ע״י הבאת דברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא שחצר המשתמרת קונה שלא דעתו (שאינו שם) ולא מהמשנה שלנו שאומרת שהוא עומד בסמוך לשדהו. ומכאן תוס׳ מסיקים שהסיבה שלא זכתה לו חצרו של המלווה כי הערבון לא היה ברשותו ואם היה ברשותו בשעת מיתת הגר היה זוכה בו גם אם לא היה עומד ליד חצרו.

מקטע 4: 

ואם תאמר פרק הזורק (גיטין דף עז: ושם ד"ה והוא) דתנן זרק לתוך ביתה או לתוך חצרה מגורשת משמע דמשתמרת ואפילו הכי קאמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה ויש לומא דדוקא גבי גט דאיתיה בעל כרחה בעינן עומדת בצד ביתה כדאמר בשמעתין

הסבר מקטע 4:

תוס׳ מתרצים קושיא אפשרית. שאם תאמר שבגמ׳ במסכת גיטין דף עז: מוכח שגם כשזרק גט לתוך הבית של אשתו או לתוך חצרה והם בגדר חצר המשתמרת, בכל זאת עולא אומר שרק אם היא עומדת בצד ביתה היא זוכה בגט. והרי זה בניגוד למסקנה מהמשנה שחצר המשתמרת קונה אף שלא מדעתו? ומשיבים תוס׳ שיש לומר שדווקא בגט שניתן גם בעל כורחה של האשה (שלא מדעתה) נדרש שתעמוד בצד ביתה כדי שתזכה בו כפי שמביאה הגמ׳ בדף יא: שגט שונה בכך שבא אליה בעל כורחה.

לבלוג המלא