דף י: - תלמוד לומר המצא תמצא מכל מקום

הגמ׳ לעיל עסקה במרחב האישי שיש לאדם , 2 מטר שקונים לו בכל מקום, הגמ׳ כעת בוחנת כיצד חצרו של אדם קונה לו. כלומר כיצד מקום פיזי מהווה המשך של אותו אדם המאפשר לו לקנות חפץ באופן אוטומטי. תוס׳ מנתחים כיצד אופן קניין זה נלמד מהתורה.

תוס׳ ד״ה:  תלמוד לומר המצא תמצא מכל מקום

תמצית:  קניין חצר נלמד מפסוק באמצעות כלל ופרט וכלל

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

וא"ת ונימא המצא תמצא כלל בידו פרט וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וי"ל שדי ידו בין המצא תמצא וה"ל כלל ופרט וכלל כדאמרינן במרובה (ב"ק דף סד: ושם) כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם וכן בסמוך גבי גט דמרבה גגה מונתן בידה י"ל ושלחה חזר וכלל:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ דנה האם דין חצר נלמד מדין יד, שהחצר כידו של אדם או מדין שליחות שהחצר פועלת בשליחותו של אדם. הגמ׳ מקשה על מי שאומר שחצר מדין שליחות, שיש ברייתא הדורשת את הפסוק  "אם המצא תמצא בידו הגניבה משור עד חמור עד שה חיים שניים ישלם" (שמות כב, ג) שבידו הכוונה גם לגגו לחצירו וכו׳ כיוון שכתוב ״המצא תמצא״ מכל מקום. לכן אם בהמה של אחד נכנסה לחצר של שני והוא סגר בעדה הרי הוא גנב למרות שלא הוציא מרשות הראשון בידו ממש.

מקטע 1:  

ואם תאמר ונימא המצא תמצא כלל בידו פרט וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מעלים קושיא אפשרית על הלימוד מהפסוק. שלפי המידות בהם נדרשת התורה ניתן לומר ש-״המצא תמצא״ הוא כלל והמלה ״בידו״ הינה פרט, והרי לפי המידה כלל ופרט למדים שאין בכלל אלא מה שבפרט (כלומר הכלל מוגבל ע״י הפרט) ולכן לימוד לגבי הגג והחצר אינו בהתאם לדרך הלימוד המקובלת.

מקטע 2:  

ויש לומר שדי ידו בין המצא תמצא והווי ליה כלל ופרט וכלל כדאמרינן במרובה (ב"ק דף סד: ושם) כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם

הסבר מקטע 2:

משיבים תוס׳ כי המילים ״המצא ותמצא״ הן כלל כל אחת בפני עצמה ולכן יש לקחת את המילה ״ידו״ ולהשליך אותה בינהן. כאילו כתוב ״המצא ידו תמצא״, בהתאם יש לדרוש את הפסוק ככלל ופרט וכלל, שהכלל השני מרבה כל מה שבפרט. עקרון זה נלמד במסכת בבא קמא דף סד: אמר רבינא כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט. לפי הסבר זה הכלל השני ריבה בעניינו כל מה שדומה ליד כלומר מה יד משמרת כך גם גגו , חצרו וכו׳.

מקטע 3:  

וכן בסמוך גבי גט דמרבה גגה מונתן בידה יש לומר ושלחה חזר וכלל:

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מביאים דוגמא נוספת ללימוד של כלל ופרט וכלל מהמשך הדף. הגמ׳ לומדת מהפסוק "...וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽה" (דברים כד, א) שאם בעל זורק את הגט לחצר או לגג נקנה לה הגט כי הם כמו ידה. ומסבירים תוס׳ כי - ״ונתן״ כלל ״בידה״ פרט ״ושילחה״ חזר והוסיף הכתוב כלל נוסף .

לבלוג המלא

לסוגיה באתר ספריא