רְאוּ, כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם, שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (שמות ט"ז פסוק כ"ט)
תחום שבת הוא השטח שבו מותר ליהודי להלך ברגליו בשבת וביום טוב. תחום שבת נמדד מסביב למקום בו נמצא האדם בשבת. הזמן הקובע למדידה הוא זמן כניסת שבת. בהלכה ישנם כללים מדויקים כיצד למדוד את מרחק, ומה המרחק שמותר לקחת מים מבור מים של אדם פרטי או של ציבור. תוס׳ דולים תובנות מסוגיה זו כדי ללמוד על הסוגיה שלנו.
תוס׳ ד״ה: רב נחמן ורב חסדא כו'
תמצית: רבינו תם מסביר שמי שמילא מים מבור מים של ציבור בשבת ונתן לחברו אינו מוגדר כחב לאחרים ואז בשונה ממציאה המגביה לחבירו כן קנה לחבירו.
לטקסט המלא של פירוש תוס׳:
תימה דבשלהי משילין (ביצה דף לט. ושם: ד"ה הכא) אמר מילא מים ונתן לחבירו רב ששת אמר כרגלי הממלא ור"נ אמר כרגלי מי שנתמלאו לו ומסיק דבמגביה מציאה לחבירו פליגי דמר סבר קנה ומר סבר לא קנה ומשמע דלרב נחמן קנה חבירו ולכך הוי כרגלי מי שנתמלאו לו ורש"י גרס התם מ"ס קני ומר סבר לא קני ול"ג חבירו וכולהו סברי דלא קני חבירו אלא רב נחמן סבר דמגביה נמי לא קני ולכך כשלקח חבירו ממנו קנאו [מן ההפקר שמתכוין לקנות אבל המגביה לא הגביה לקנות] ורב ששת סבר דקנה הממלא דכיון דלא קנה חבירו הוא קנה ולכך הוי כרגליו ור"ת פי' דהתם רב נחמן מודה דקנה חבירו דאינו חב לאחרים שיש הרבה מים בבור ועוד אומר ר"ת דשפיר גרסינן חבירו וסבר ר"נ לא קנה חבירו כי הכא וגם הממלא לא קנה ולכך כשנתנם לו קנאם והוי כרגליו ורב ששת סבר קני חבירו מטעם מגו דזכי לנפשיה וכיון דלא קנה חבירו אלא מטעם דזכי לנפשיה ואי הוה זכי לנפשיה הוי כרגליו והשתא נמי דזכי לחבריה הוי כרגליו ולא עדיף מיניה לענין תחומין והוי כאילו זכי לנפשיה:
הסבר הגמ׳:
הגמ׳ אומרת שרב נחמן ורב חסדא הסכימו שניהם שהמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו. הסיבה לכך שבמציאה כולם זכאים בה, וזה שמגביה אותה הוא למעשה תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, והתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה. כאשר החבר הרים את המציאה לבקשת הרוכב הרי הוא מפסיד אותה לכל העולם וכיוון שכך חכמים אומרים שהוא לא קנה אותה עבור הרוכב ויכול ליטול אותה לעצמו.
מקטע 1:
תימה דבשלהי משילין (ביצה דף לט. ושם: ד"ה הכא) אמר מילא מים ונתן לחבירו רב ששת אמר כרגלי הממלא ורב נחמן אמר כרגלי מי שנתמלאו לו ומסיק דבמגביה מציאה לחבירו פליגי דמר סבר קנה ומר סבר לא קנה ומשמע דלרב נחמן קנה חבירו ולכך הוי כרגלי מי שנתמלאו לו
הסבר מקטע 1:
תוס׳ תמהים, במסכת ביצה דף לט. לגבי תחום שבת של בור מים. אומרת המשנה שכאשר בור המים שייך ליחיד יכול הממלא לקחת את המים עד מקום שמותר לבעל הבור ללכת, ובור מים של ציבור אין להם הגבלה אלא כרגלי הממלא, שאין למים תחום מוגבל אלא לפי תחום השבת של הממלא (מדובר שעשו מחיצה לבור והטלטול מהבור הוא באופן שהתירו חכמים ע״י ערוב). ובגמ׳ נחלקו חכמים לגבי מי שמילא מבור של ציבור ונתן את המים לחברו עד היכן מותר להוציא את המים. רב ששת אמר שהחבר יש לו את המרחק של הממלא ורב נחמן אמר שיש לו את המרחק של מי שמילאו עבורו. ומסבירה הגמ׳ את נק׳ המחלוקת בינהם - רב ששת סבר שבור מים של הציבור הוא הפקר והמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו לכן יש לו רגלי הממלא. ומכאן משמע שרב נחמן חולק וסובר שהמגביה לחברו כן קנה חברו ולכן יש לו כרגלי מי שנתמלאו המים בעבורו. ונראה שדעת רב נחמן בסוגיה במסכת ביצה סותרת את רב נחמן אצלנו שאומר שהמגביה לחבירו לא זכה חברו.
מקטע 2:
ורש"י גרס התם מר סבר קני ומר סבר לא קני ולא גרסינן חבירו וכולהו סברי דלא קני חבירו אלא רב נחמן סבר דמגביה נמי לא קני ולכך כשלקח חבירו ממנו קנאו [מן ההפקר שמתכוין לקנות אבל המגביה לא הגביה לקנות] ורב ששת סבר דקנה הממלא דכיון דלא קנה חבירו הוא קנה ולכך הוי כרגליו
הסבר מקטע 2:
תוס׳ מביאים את ההסבר רש״י על המחלוקת במסכת ביצה ואת יישוב הסתירה בדברי ר׳ נחמן בין המסכת שלנו לביצה. הגמ׳ בדף לט: שם מעמידה את הסוגיה שבור מים של ציבור הוא אכן הפקר ומחלוקת ר׳ ששת ור׳ נחמן היא שר׳ נחמן סבר שהמגביה לחבירו קנה ורב ששת סבר שהמגביה לחבירו לא קנה. רש״י שם (ד״ה במגביה) מסביר שהגמ׳ כותבת לגבי רב ששת ורב נחמן ״מָר סָבַר: קָנָה, וּמָר סָבַר: לָא קָנָה״ ומדייק רש״י שהגמ׳ לא כותבת קנה חברו או לא קנה חברו, אלא הכוונה לממלא.
רש״י מציין שאם היה כתוב שרב נחמן סובר שקנה חברו היה קשה על הגמ׳ אצלנו שרב נחמן עם רב חסדא סוברים שהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חברו. ולכן רש״י מסביר שגם ר׳ ששת וגם ר׳ נחמן סוברים שלא קנה חברו, המחלוקת בין רב ששת לרב נחמן היא שרב נחמן סובר שהממלא שמגביה את הדלי מבור של ציבור הוא עצמו לא קונה (הדלי נשאר הפקר) ולכן כשהביא את הדלי לחברו, החבר קונה את הדלי מההפקר ויש לו את המרחק של מי שנמלאו בעבורו (של הקונה). רב ששת סובר שהממלא שמגביה את הדלי כן קונה אותו וכשנותן את הדלי לחברו יש לחבר את רגליו של הממלא.
Comments