אחרי הצבא עבדתי בהובלות, היו אוספים אותנו עם שחר ומשחררים אותנו כשנגמרת העבודה. יום אחד נסענו לברוקלין, תוך שעתיים וחצי רוקנו דירה , אח״כ מנהל העבודה הסיע אותנו לקווינס, עוד דירה בלי מעלית, אחר כך עוד אחת, גדולה עם הרבה רהיטים, גם קומה שלישית בלי מעלית. בדירה הרביעית נשברתי אמרתי למנהל העבודה שאני הולך הוא כעס אבל שילם מה שמגיע. מאז הוא לא היה מוכן לקחת אותי אבל שמחתי ששמרתי על עצמי ושכסף לא היה הדבר הכי חשוב לי.
תוס׳ ד״ה: יכול לחזור בו אפילו בחצי היום
תמצית: לדברי רב כיוון שיד הפועל על העליונה ויכול לחזור, שכיר יום אין ידו כיד בעל הבית.
לטקסט המלא של פירוש תוס׳:
וא"ת ומאי קמ"ל והלא בפרק האומנין (לקמן בבא מציעא דף עז.) לא פליגי רבי דוסא ורבנן אלא דר' דוסא סבר דיד פועל על התחתונה ורבנן סברי דידו על העליונה אבל לכולהו יכול לחזור בו וי"ל דקמ"ל דיכול לחזור בו וידו על העליונה כרבנן אפילו אם נתייקרו פועלים בחצי היום לאחר שחזר בו לא יפחתו לו מחצי שכרו ולכך מייתי מילתיה דרב דכיון דידו על העליונה א"כ אין ידו כיד בעל הבית וכן מוכיח בפרק האומנין (שם) דסובר כרבנן בשכיר יום ולא בקבלנות:
הסבר הגמ׳:
הגמ׳ מביאה את דעת ר׳ נחמן ר׳ חסדא שהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והטעם לכך שהם סוברים שהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה. רבא מקשה על ר׳ נחמן מבעל הבית שאמר לפועל עשה עימי מלאכה היום, ואומרת הברייתא שבזמן זה אם הפעול מצא מציאה היא שייכת לבעל הבית. ר׳ נחמן מתרץ שיד הפועל כבעל הבית , אולם הגמ׳ מקשה חזרה שרב אומר שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום (באמצע העבודה) ולכן אף במהלך היום אין ידו כבעל הבית.
מקטע 1:
ואם תאמר ומאי קא משמע לן והלא בפרק האומנין (לקמן בבא מציעא דף עז.) לא פליגי רבי דוסא ורבנן אלא דר' דוסא סבר דיד פועל על התחתונה ורבנן סברי דידו על העליונה אבל לכולהו יכול לחזור בו
הסבר מקטע 1:
תוס׳ מבררים מה בא להשמיע לנו רב בדבריו שפועל יכול לחזור בו.
בדף עו: הגמ׳ דנה במשנה לגבי פועלים שקבלו קמה (שדה חיטה) לקצור את כולה בשני סלעים (8 דינרים), וקצרו רק חצי. בדף עז. שיטת חכמים היא שמעריכים את מה שעשו, ומשלם להם על מחצית העבודה לפי המחיר שקבע איתם מראש. כלומר, גם אם עלות העבודה שנותרה התייקרה ועומדת כעת על 6 דינרים בעל הבית משלם להם 4 דינרים למרות שיצטרך להביא פועלים אחרים ויצא שסה״כ ישלם 10 דינרים, כיוון שיד הפועלים על העליונה ולמרות שחזרו בהם דואגים שלא יפסידו.
שיטת ר׳ דוסא שיד הפועלים על התחתונה ודואגים שבעל הבית לא יפסיד, לכן מעריכים את העבודה שבעל הבית התכוון שיעשו ומשלם להם בניכוי מה שנשאר. כלומר, בעל הבית העריך את העבודה ב-8 דינרים, הם עשו חצי אבל עלות העבודה שנותרה התייקרה ועומדת על 6 דינרים ולכן ישלם להם רק שני דינרים.
בכל מקרה, אומרים תוס׳ גם חכמים וגם ר׳ דוסא מסכימים שהפועלים יכולים לחזור בהם ולכן לא ברור מה רצה רב להשמיע.
מקטע 2:
ויש לומר דקא משמע לן דיכול לחזור בו וידו על העליונה כרבנן אפילו אם נתייקרו פועלים בחצי היום לאחר שחזר בו לא יפחתו לו מחצי שכרו ולכך מייתי מילתיה דרב דכיון דידו על העליונה אם כן אין ידו כיד בעל הבית וכן מוכיח בפרק האומנין (שם) דסובר כרבנן בשכיר יום ולא בקבלנות:
הסבר מקטע 2:
מסבירים תוס׳ שיש לומר שדברי רב באו להשמיע לנו שהפועל יכול לחזור בו וגם שידו על העליונה לפי שיטת חכמים. כלומר שאפילו עלות העבודה התקיירה במהלך היום , וגם אם הפועלים חזרו בהם ועצרו באמצע ישלמו להם מחצית השכר שנקבע ולכן מביאה הגמ׳ את דברי רב. שכיוון שידו על העליונה אז מכאן דווקא שאין ידו כבעל הבית. ולדברי תוס׳ עולה מהגמ׳ שם (דף עז:) שרב סובר כחכמים כאשר מדובר בשכיר יום וכר׳ דוסא כשאר הוא פועל בקבלנות. בהתאם להסבר רש״י שם, על מסקנת הגמ׳ בדף עז: שלגבי שכירות נאמר שלי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ולכן שכיר יום, שיומו קנוי לבעל הבית, הלכה כחכמים שידו על העליונה אבל בקבלנות הוא בעל הבית לעצמו.
Comments