דף י: - דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה

לפי רבינא אחריות ומוסר תלויים בידע, אם השליח אינו מבין או מחויב למעשה, הוא רק כלי, ולכן האחריות נופלת על המשלח. לפי רב סמא האחריות והמוסר הם פועל יוצא של רצון חופשי ומי שבוחר מרצונו לעבור עבירה הופך את עצמו לנושא העיקרי של האחריות. רבינא מבין מוסר כדבר יחסי רב סמא מציג תפיסת מוסר אוניברסלית יותר. תוס׳ מדגישים כי דיון זה אינו פילוסופי בלבד אלא יש לו השלכות הלכתיות אמיתיות.

תוס׳ ד״ה:  דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה

תמצית:  יש שליח לדבר עבירה, הכהן לוקה גם על הביאה וגם על הקידושין. אם אין שליח לדבר עבירה הקידושין כלל לא חלו.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

וא"ת ואפי' אמר לכהן נמי וי"ל דכהן מקרי בר חיובא הואיל ואם מקדשה לעצמו חייב אבל ישראל אע"ג דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול כשמקדשה לכהן כיון דאי מקדשה לעצמו לא מיחייב לא מקרי בר חיובא וא"ת מאי נ"מ בין למ"ד אי בעי עביד ובין למ"ד שליח בר חיובא לא לקי על הקדושין לרבא דאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עח.) קידש אינו לוקה בעל לוקה וי"ל דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקדושין כדמוכח בריש תמורה (דף ה. ושם) א"נ י"ל דאף לרבא נפקא מינה דאי יש שליחות חלין הקדושין ואי אין שליחות אין חלין הקדושין:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ הביאה 2 שיטות מתי אין שליח לדבר עבירה והאחריות היא של השליח ולא של המשלח:

א. לפי רבינא כאשר השליח הוא בר חיוב, כלומר שהוא עצמו מחויב בדין זה.

ב. לפי רב סמא כאשר הוא בעל רצון חופשי להחליט.

הגמ׳ עומדת על ההבדל בינהם. כאשר כהן מבקש מישראל לקדש לו אשה גרושה, שאסורה לו. לפי רבינא הישראל אינו חייב על גרושה ומבחינתו אין איסור כזה עליו ולכן יש שליח לדבר עבירה והכהן מתחייב. לפי רב סמא כיוון שהישראל עובר על איסור מרצונו החופשי הוא חייב והכהן פטור.

מקטע 1: 

ואם תאמר ואפילו אמר לכהן נמי ויש לומר דכהן מקרי בר חיובא הואיל ואם מקדשה לעצמו חייב אבל ישראל אע"ג דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול כשמקדשה לכהן כיון דאי מקדשה לעצמו לא מיחייב לא מקרי בר חיובא

הסבר מקטע 1:

תוס׳ שואלים מדוע הגמ׳ נקטה דווקא כהן שאמר לישראל ולא כהן שאמר לכהן. שהרי אפילו אמר לכהן אחר שיקדש בשבילו, מדוע שיהיה חייב השליח על קידושי המשלח. ומשיבים תוס׳ שיש לומר שהכהן הוא בר חיוב כיוון שאם היה מקדש גרושה לעצמו היה חייב , אבל ישראל אף על גב שעובר על לפני עיור לא תן מכשול (שמסייע לכהן לעבור איסור) כשהוא מקדש אותה עבור הכהן, אם היה מקדש אותה עבור עצמו לא היה מתחייב ולכן לא נקרא בר חיוב.

מקטע 2: 

ואם תאמר מאי נפקא מינה בין למאן דאמר אי בעי עביד ובין למאן דאמר שליח בר חיובא לא לקי על הקדושין לרבא דאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עח.) קידש אינו לוקה בעל לוקה

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מקשים על השימוש במקרה של קידושי כהן לגרושה כאמצעי להבין את ההבדל בין השיטות. שהרי אין הבדל להלכה בין מי שאמר שהשליח חייב כאשר הוא עושה מרצונו ובין מי שאומר לשליח שהוא בר חיוב לגבי אותו מעשה, כיוון ששניהם לא לוקים על עצם הקידושין. כדעת רבא במסכת קודשין דף עח. שגם כהן המקדש גרושה אינו לוקה עד שיממש את הקידושין.

מקטע 3: 

ויש לומר דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקדושין כדמוכח בריש תמורה (דף ה. ושם) אי נמי יש לומר דאף לרבא נפקא מינה דאי יש שליחות חלין הקדושין ואי אין שליחות אין חלין הקדושין:

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מציינים 2 הבדלים להלכה בין השיטות. למרות שרק אם בעל לוקה, כאשר יבעל הוא לוקה גם על הקידושין כפי שמוכח במסכת תמורה דף ה. כלומר שלפי מי שאומר שאם השליח הוא ישראל שאינו בר חיוב יש שליח לדבר עבירה והכהן יקבל עוד סדרה של מלקות גם על הקידושין. וכן הסבר נוסף, שגם לפי רבא שלוקה רק על ביאה יש הבדל להלכה בין 2 השיטות שאם יש שליחות לדבר עבירה הקידושין חלים, אבל אם אין שליחות לדבר עבירה הקידושין בכלל לא חלו.

לבלוג המלא