דף י: - אקפי לי קטן

״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם, וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ.״ (ויקרא יט,כז) 

הקפת הראש היא פעולת גילוח או קיצוץ מוחלט של השיער בצדי הראש באופן שגורם לכך שהחלק הקדמי והחלק האחורי של הראש יתחברו מבחינת קו השיער, כך שנוצרת מראה "מוקף". תוס׳ מבררים מדוע הגמ׳ נקטה דוגמא דווקא לגבי קטן שעדיין לא חייב במצוות.

תוס׳ ד״ה: אקפי לי קטן

תמצית:  מבוגר אפילו אם לא סייע לכך עובר על לאו ולכן לא יתן שיקיפו פאת ראשו, לכן הגמ׳ נקטה דווקא קטן.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

וה"ה דהוה מצי למימר אקפי לי גדול אלא שהגדול לא יניח עצמו להקיף כדאמר פרק אלו הן הלוקין (מכות דף כ:) דאחד הניקף ואחד המקיף חייב ואע"ג דמוקי לה התם כי ניקף מסייע ליה בהדיה היינו משום דבענין אחר לא לקי דהוה לאו שאין בו מעשה אבל הלאו עובר לעולם [ועיין תוס' שבועות ג. ד"ה ועל הזקן ותוספות נזיר נז: ד"ה ורב אדא]:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ הביאה 2 שיטות מתי אין שליח לדבר עבירה. לפי רבינא כאשר השליח הוא בר חיוב לפי רב סמא כאשר הוא בעל רצון חופשי להחליט. הגמ׳ עומדת על ההבדל בינהם ומביאה 2 נושאים. כהן המבקש מישראל לקדש לו גרושה וגבר המבקש מאשה להקיף פאת הראש של ילד, לספר את שערו בניגוד לאיסור התורה. לפי השיטה שהשליח בר חיוב אז אין שליח לדבר עבירה, האשה פטורה ולכן יש שליח לדבר עבירה והגבר (המשלח) חייב. לפי השיטה של עושה לרצונה האשה חייבת כיוון שיכלה לסרב.

מקטע 1: 

והוא הדין דהוה מצי למימר אקפי לי גדול אלא שהגדול לא יניח עצמו להקיף כדאמר פרק אלו הן הלוקין (מכות דף כ:) דאחד הניקף ואחד המקיף חייב

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים מדוע נקטה המשנה בדוגמא דווקא שאמר גבר לאשה לספר ילד קטן, שהרי מבחינת שליח לדבר עבירה הוא הדין גם אם היה אומר לה לספר מבוגר. ומסברים תוס׳ שמבוגר לא היה מאפשר שיקיפו את פאת ראשו כיוון שהוא מתחייב בזה. כפי שמופיע במסכת מכות דף כ: שגם מי שהקיפו פאת ראשו וגם מי שהקיף לאדם אחר את פאת הראש חייבים

.

מקטע 2: 

ואע"ג דמוקי לה התם כי ניקף מסייע ליה בהדיה היינו משום דבענין אחר לא לקי דהוה לאו שאין בו מעשה אבל הלאו עובר לעולם [ועיין תוס' שבועות ג. ד"ה ועל הזקן ותוספות נזיר נז: ד"ה ורב אדא]:

הסבר מקטע 2:

ומסבירים תוס׳ מדוע גם הניקף, מי שהקיפו לו את פאת הראש חייב. למרות שבסוגיה במסכת מכות מעמידים דין זה בכך שמי שהניקף עזר להם ע״י הטיית הראש ולכאורה נראה שלא חייב להתנגד אלא רק שלא יסייע. אומרים תוס׳ היינו, שהעמדת הדין במקרה זה היא כיוון שמדובר שאינו לוקה כאשר מדובר בלאו שאין בו מעשה אבל מכל מקום על האיסור הוא עובר (בלי ללקות) ולכן גדול לא יניח שיספרו אותו כך. תוס׳ דנים בזה גם במסכת שבועות דף ג. ד״ה ועל הזקן וכן במסכת נזיר דף נז: ד"ה ורב אדא.

לבלוג המלא