המשנה שלנו עוסקת עוסקת במצב שבו אדם רוכב על בהמה ורואה מציאה והוא מבקש מחברו להרים את המציאה עבורו. הגמ׳ דנה האם המגביה מציאה לחברו מקנה לו בכך את החפץ לפי רמי בר חמא בדף ח. המגביה מציאה לחברו קנה חברו כלומר הוא יכול להגביה את החפץ בכוונה שחברו יזכה בה. אך בדף ח. רבא חולק על כך ומסביר שאדם יכול להקנות חפץ לאחר מכח זה שהוא יכול לזכות בו לעצמו, מיגו זדכיה לנפשיה זכי נמי לחבירה, אין צורך בכוונה מסויימת.
נק׳ המחלוקת בינהם היא כאשר ישנם שניים שהרימו את הטלית יחד וכל אחד התכוון לזכות רק עבור עצמו לפי רש״י שיטת רמי בר חמא היא שבהרמת הטלית יש פעולת קניין וכל אחד מהם מבין שזה יועיל גם לחברו לקנות ולכן הקניין מועיל. לפי רבא קניין כזה לא חל כיוון שכל אחד התכוון לקנות עבור עצמו.אצלנו, בדף י. רב נחמן ורב חסדא אומרים שהמגביה מציאה לחברו לא זכה, בניגוד לדעת רמי בר חמא ורבא מקשה עליהם. לפי תוס׳ מסתתרת כאן דרמה...
רב חסדא היה אמורא בבלי מהדור השני והשלישי למד תורה מפי רב והתדיין עם רב נחמן בר יעקב בין תלמידיו היו רבא ורמי בר חמא. רב נחמן בר יעקב היה אמורא בבלי מהדור השני והשלישי, ראש ישיבת נהרדעא, חתנו של ראש הגולה, ודיין מפורסם שהתמחה בדיני ממונות. רבא היה אמורא בבלי מהדור הרביעי, תלמידו של רב נחמן, וראש ישיבת פומבדיתא בעיר מחוזא. רמי בר חמא היה אמורא בבלי מהדור הרביעי, תלמידו וחתנו של רב חסדא. לפי תוס׳ רבא ורמי בר חמא, הדור צעיר, חידש צורת קניין עבור אחר, אבל אז רבא השתכנע מרב נחמן וחלק על רמי בר חמא.
תוס׳ ד״ה: איתיביה רבא לרב נחמן
תמצית: רבא השתכנע שהדין עם ר׳ נחמן
הסבר הגמ׳:
הגמ׳ מביאה את דעת ר׳ נחמן ור׳ חסדא שהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והטעם לכך שהם סוברים שהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה. רבא מקשה על ר׳ נחמן מבעל הבית שאמר לפועל עשה עימי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית.
פירוש תוס׳:
אף על גב דלעיל (בבא מציעא ד' ח.) דחי רבא דיוקיה דרמי בר חמא משמע דסבר לא קנה חבירו שמא קבלה הכא מרב נחמן:
הסבר:
תוס׳ מסבירים מדוע בדף זה רבא מקשה על ר׳ נחמן ובדף ח. רבא סובר שהמגביה לחברו לא קנה חבירו כמו דעת ר׳ נחמן. אומרים תוס׳ שרבא סבר תחילה כרמי בר חמא אולם קבל את דעתו של ר׳ נחמן ודחה את דיוקו של רמי בר חמא.
Comentários