דף י: - אין שליח לדבר עבירה
- Eli Hazan
- 17 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
העיקרון של "דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים" מבוסס על היררכיה של סמכות, שמדגישה את הנאמנות למקור העליון—הקב"ה ותורתו. עיקרון זה מבהיר את מקומם של הציוויים האנושיים ביחס לציווי האלוקי ולפחות בהיבט המוסרי והאחריות האישית אין שליח לדבר עבירה. אולם ישנם מקרים בהם יש שליח לדבר עבירה, תוס׳ מבררים מדוע לא לומדים מהם לכל התורה כולה ומהיכן באמת יודעים שאין שליח לדבר עבירה.
תוס׳ ד״ה: אין שליח לדבר עבירה
תמצית: מספר מקורות לדין אין שליח לדבר עביר
הסבר הגמ׳:
הגמ׳ מקשה שלפי מי שאומר שחצר קונה מדין שליחות, יוצא שיש שליח לדבר עבירה. לדוגמא כאשר נכנסה לשם בהמת חבירו ונעל בפניה, וקשה כי הרי למדנו שאין שליח לדבר עבירה.
פירוש תוס׳:
בפ' האיש מקדש (קדושין דף מג.) איכא דיליף משחוטי חוץ דכתיב הוא ולא שלוחו ואיכא דיליף משום דהוה ליה מעילה וטביחה שני כתובים הבאים כאחד דיש שליח ואין מלמדין:
הסבר:
תוס׳ מסבירים את המקור לדין אין שליח לדבר עבירה. לפי הסוגיא במסכת קדושין דף מג. הלימוד שאין שליח לדבר עבירה נובע מסברא לפיה דברי הרב ודברי התלמיד שומעים לרב. אולם בדין מעילה יש שליח לדבר עבירה והגמ׳ מבררת מדוע לא ללמוד ממעילה לכל התורה. לפי בית הלל גם בשליחות יד יש שליח לדבר עבירה ולכן יחד עם מעילה, אלו שני כתובים הבאים כאחד ולא לומדים מהם לנושאים אחרים בתורה.
בית שמאי לא לומדים משליחות יד אלא מדין טביחה ומכירה שגם שם יש שליח לדבר עבירה ולכן יחד עם מעילה אלו 2 כתובים הבאים כאחד שיש שליח ולכן לא ניתן ללמוד מהם לשאר הדינים בתורה (ונשאר הלימוד מסברא שאין שליח). ולפי מי שסובר שאפשר ללמוד כלל גם משני כתובים הבאים כאחד, לכאורה יש ללמוד שיש שליח לדבר עבירה. אלא, לומדים זאת מדין שחוטי חוץ שנאמר ״דם יחשב לאיש ההוא...״ כלומר דווקא ההוא ששחט ולא מי ששלח אותו. תוס׳ מציגים בהסברם את השיטה האחרונה בגמ׳ תחילה.
Comentários