דף י: - אי בעי לא עביד

אדם גונב עבור אדם אחר מבלי לדעת שהוא מבצע פשע. מי אחראי - מי שגונב בפועל או מי שגרם לו לגנוב?

 תוס׳ ד״ה:   אי בעי לא עביד

 תמצית:  יש שליח לדבר עבירה כשהשליח אינו יודע שהוא מבצע עבירה.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

וא"ת והא דתנן (ב"ק דף עט. ושם) היה מושכו ויוצא [ומת ברשות בעלים] פטור הגביהו [או הוציאו מרשות בעלים ומת] חייב ופרש"י בלשון אחד שאמר גנב לשומר שור אחד יש לי בבית פלוני קחנו ותהא עליו שומר חנם הוציאו השומר מרשות בעלים ומת חייב הגנב במשיכת השומר ואמאי והא אי בעי לא עביד וי"ל כיון שאין השומר יודע שהוא גנוב הוה ליה כחצר דבעל כרחו מותיב ביה:

הסבר הגמ׳:

רב סמא מציע עקרון אחר לפיו כאשר לשליח יש רצון משלו אז חל הכלל שאין שליח לדבר עבירה והשליח חייב. אולם חצר אין לה רצון משלה והבעלים מניח שם מה שרוצה, ולכן חצרו קונה לו גם אם מדובר בדבר עבירה כגון גניבה והבעלים חייב.

מקטע 1: 

ואם תאמר והא דתנן (בבא קמא דף עט. ושם) היה מושכו ויוצא [ומת ברשות בעלים] פטור הגביהו [או הוציאו מרשות בעלים ומת] חייב

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מעלים קושיא אפשרית על היחס בין פעולה שנעשתה ברצון לחיוב. במסכת בבא קמא דף עט. המשנה דנה בגונב ברשות הבעלים, כלומר הוא לא מוציא את הגניבה מהשטח של הבעלים. אומרת המשנה שאם משך שור ומת כשהוא עדיין בשטח של הבעלים (לא הגביה אותו) הגנב פטור. אבל אם הגביה את השור או הוציא אותו משהשטח ואז השור מת, הוא חייב לשלם עליו. וממשיכה המשנה ואומרת שם שאם נתן בהמה לאחר כמו למשל נתן בכור שה לכהן עבור בנו, או לבעל חוב או לשומר והם ביצעו את המשיכה ברשות הבעלים פטור. אבל אם הם הגביהו או הוציאו את הבהמה מרשות הבעלים הוא המשלח יהיה חייב (לפי הסבר רש״י).

מקטע 2: 

ופרש רש"י בלשון אחד שאמר גנב לשומר שור אחד יש לי בבית פלוני קחנו ותהא עליו שומר חנם הוציאו השומר מרשות בעלים ומת חייב הגנב במשיכת השומר ואמאי והא אי בעי לא עביד

הסבר מקטע 2:

ומסבירים תוס׳ כי לפי פירוש אחד של רש״י מדובר שאמר הגנב לשומר (השליח שלו) שהשור שלו נמצא בבית של אחד ושישקח אותו משם, למרות שלא היה שורו כלל. המשנה קובעת שהגנב (המשלח) חייב ברגע שמשך השומר את השור ושואלים תוס׳ מדוע שהגנב יהיה חייב הרי השומר יכל שלא למשוך את השור והדבר תלוי ברצונו והרי ואין שליח לדבר עבירה.

מקטע 3: 

ויש לומר כיון שאין השומר יודע שהוא גנוב הוה ליה כחצר דבעל כרחו מותיב ביה:

הסבר מקטע 3:

משיבים תוס׳ שכיוון שהשומר אינו יודע שהשור גנוב השומר הוא כחצר, כפי שחצר בעל כורחה קונה כך גם השומר בעל כורחו מסתבך בזה. ולכן המשלח מתחייב כיוון שבמקרה זה שהשליח שוגג, הוא אינו יודע שהוא מבצע עבירה, אז יש שליח לדבר עבירה.

לבלוג