דף ט. - מושך ומנהיג אין אבל רכוב לא

בדר״כ כדי לבסס מסקנה נדרשת ראיה שמתייחסת לנושא. כאן הגמ׳ מנסה להביא ראיה מכך שאין בכלל התייחסות לנושא.  הגמ׳ הביאה ברייתא על שניים שמתווכחים למי שייך הגמל או החמור, שניהם מושכים את הגמל או מנהיגים את החמור אבל הברייתא לא מזכירה שאחד מהם רכב על הגמל או על החמור. מה זה אומר על פעולת הרכיבה? האם בגלל שזה לא כתוב נגיד שמי שרוכב על בהמה לא יכול לקנות אותה? תוספות מסבירים מדוע הגמ׳ רואה בחוסר ההתייחסות לרוכב ראיה שרוכב לא קונה.

תוס׳ ד״ה:  מושך ומנהיג אין אבל רכוב לא

תמצית:  הגמ׳ מדייקת שיש למעט רכוב בגלל נוסח הבריתא. ואי אפשר לומר שנוסח זה נדרש ללמד לגבי דרכי קניין של בהמה כיוון שלימוד כזה נדרש רק כאשר יש באופן קנין אחד כל מה שיש בשני ועוד יותר.

לטקסט המלא של פירוש תוס׳:

תימה מנ"ל דלמא כ"ש רכוב דתפיס ביה ואי משום דשיירה אטו בכל דוכתי תנא כולהו קניינין וי"ל דממשנה יתיר' קדייק דליערבינהו ולתנינהו שנים שהיו מושכין או מנהיגים בין בגמל בין בחמור ותו לא מדקתני בלישנא יתירא ש"מ דלמעוטי רכוב אתא והיינו דפריך בתר הכי וליערבינהו ולתנינהו וא"ת לעולם מנ"ל למעוטי רכוב דלמא הא דלא ערבינהו כדי לאשמועינן דמשיכה אורחא בגמל והנהגה בחמור ואפ"ה אחד מושך ואחד מנהיג בגמל לא מבטל משיכה דאורחא בגמל את ההנהגה דלאו אורחא וכן בחמור איפכא ולכך תנא בתר הכי אחד מושך ואחד מנהיג ולא למעוטי רכוב וי"ל כיון שישמיענו שמשיכה והנהגה שניהם קנו בגמל ובחמור פשיטא שאין אחד מבטל חבירו משום דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה אבל במתני' משמיענו שפיר שאין מבטל רכוב ומנהיג ברגליו את מנהיג לחודיה לפי שיש ברכוב כל מה שיש במנהיג ועוד דתפיס בה:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מיישבת את מסקנת ר׳ יהודה, שרכוב אינו קונה כאשר אינו מנהיג את הבהמה ברגליו. הגמ׳ מביאה ברייתא כדי לבחון מסקנה זו - שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגים בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג לפי חכמים קנו. ר' יהודה אומר לעולם לא קנה עד שתהא דווקא משיכה בגמל והנהגה בחמור. הגמ׳ מקשה מכאן שמשיכה והנהגה קונה אבל רכוב לא קונה. הגמ׳ מיישבת זאת שגם רכוב קונה אבל, בברייתא הדגישו חכמים מושך ומנהיג כדי להוציא מדברי ר׳ יהודה ולומר שגם הנהגה בגמל קונה.

מקטע 1:  

תימה מנא לן דלמא כל שכן רכוב דתפיס ביה ואי משום דשיירה אטו בכל דוכתי תנא כולהו קניינין

הסבר מקטע 1:

שואלים תוס׳ מנין לגמ׳ שרכוב לא קנה, אולי במקום לימוד זה הגמ׳ הייתה צריכה ללמוד מהברייתא שדווקא רכוב קונה שהרי הוא תופס בבהמה. וגם אם הברייתא הזו ספציפית לא ציינה רכוב,  הרי בכל מקום אחר זה כן מופיע כדרך לקנות בהמה.

מקטע 2:  

ויש לומר דממשנה יתירה קדייק דליערבינהו ולתנינהו שנים שהיו מושכין או מנהיגים בין בגמל בין בחמור ותו לא מדקתני בלישנא יתירא שמע מיניה דלמעוטי רכוב אתא והיינו דפריך בתר הכי וליערבינהו ולתנינהו

הסבר מקטע 2:

משיבים תוס׳ שהגמ׳ דייקה את לשון הברייתא, שהייתה צריכה לומר ״שנים שהיו מושכין ומנהיגין בין בגמל בין בחמור״ ולא להוסיף כפי שנוסחה ״ שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור״. ומזה שהוסיפה הברייתא לומר ״אחד מושך ואחד מנהיג..״ , מדייקת הגמ׳ שזה בא ללמד שרכוב לא. גם הגמ׳ מסבירה זאת כאשר בהמשך היא דוחה ניסיון ליישב שאין צורך לומר שרכוב קונה.

מקטע 3:  

ואם תאמר לעולם מנא לן למעוטי רכוב דלמא הא דלא ערבינהו כדי לאשמועינן דמשיכה אורחא בגמל והנהגה בחמור ואפילו הכי אחד מושך ואחד מנהיג בגמל לא מבטל משיכה דאורחא בגמל את ההנהגה דלאו אורחא וכן בחמור איפכא ולכך תנא בתר הכי אחד מושך ואחד מנהיג ולא למעוטי רכוב

הסבר מקטע 3:

על תשובה זו, שואלים תוס׳ שאולי יש לומר שהברייתא לא שילבה בנוסח את הגמל והחמור כפי שהציעה הגמרא כדי ללמד על רכוב, אלא בגלל שרצתה להשמיע לנו שמשיכה אופיינית לגמל והנהגה לחמור ואפילו שבגמל יש אחד שמושך, שזו הדרך האופיינית, ואחד שמנהיג – ולכן אין אחד מבטל את חזקת השני (כלומר גם מנהיג וגם מושך יכולים לקנות באופן זה את הבהמה לבד, למרות שכרגע כשהם ביחד הם צריכים לחלוק). ובחמור אפילו שאחד מנהיג ,שזו הדרך האופיינית, ואחד מושך גם אין האחד מבטל חזקת השני. ולכן ממשיכה הברייתא לציין ״אחד מושך ואחד מנהיג״ שקנו (לפי חכמים), ולא כדי למעט רכוב שאינו קונה. 

לימוד דומה לגבי חזקה של כל אחד, הסבירו תוס׳ בד״ה מהו דתימא רכוב עדיף לגבי המשנה שלנו, במסגרת שאלתם כאן הם מבררים האם ניתן לומר שנוסח הברייתא גם מעיד על לימוד כזה.

מקטע 4:  

ויש לומר כיון שישמיענו שמשיכה והנהגה שניהם קנו בגמל ובחמור פשיטא שאין אחד מבטל חבירו משום דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה אבל במתני' משמיענו שפיר שאין מבטל רכוב ומנהיג ברגליו את מנהיג לחודיה לפי שיש ברכוב כל מה שיש במנהיג ועוד דתפיס בה:

הסבר מקטע 4:

ומשיבים תוס׳ שיש לומר שלפי המשך הברייתא (״אחד מושך ואחד מנהיג״) שמשיכה והנהגה קונים גם בחמור וגם בגמל, ברור שאין אחד מהם מבטל חזקת חברו כיוון שדרך אחת אופיינית ואחרת לא ולכן ההסבר שנוסח הברייתא בא ללמד על כך שאין אחד מבטל חזקת האחר אינו נדרש. אבל במשנה, נדרש לימוד מיוחד שאין רכוב המנהיג ברגליו מבטל חזקתו של מנהיג לבדו, כיוון שיש ברכוב כל מה שיש במנהיג בנוסף לכך שרכוב גם תופס בבהמה. ובגלל שלכאורה יש עדיפות לאופן אחד, היה מקום ללימוד זה. 

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא