דף ט. - אי הכי היינו ר' יהודה

לפי ר׳ יהודה קניין תקף של בעלי חיים הוא רק אם הפעולה המבוצעת אופיינית לבעל החיים הספציפי, אולם לפי חכמים הגמ׳ מניחה בשלב כלשהוא שפעולה שאופיינית לקניין בעל חיים אחד תועיל גם לשאר הסוגים. במהלך הדיון הגמ׳ מסיקה שדעת חכמים מסוייגת יותר. לפי תוס׳  דיוק בלשון הברייתא היה מוביל לאותה מסקנה...

תוס׳ ד״ה:  אי הכי היינו ר' יהודה

תמצית:  מנוסח הברייתא לפחות אחד קונה כאשר עשו קניין הפוך, כלומר הנהגה בגמל או משיכה בחמור

הסבר הגמ׳:

לרוב חמור מנהיגין בהקשת מקל ואת הגמל מושכים ברצועה. הגמ׳ הביאה ברייתא לגבי שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג ומסיימת הברייתא ״במידה זו קנו״. זאת דעת חכמים. רבי יהודה אומר לעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור. הגמ׳ ניסתה לדייק מלשון הברייתא שמזכירה רק מנהיג ומושך, שרכוב לא קונה. אולם הגמ׳ דחתה לימוד זה. כעת, הגמ׳ מנסה לדייק זאת מהסיפא בדברי חכמים ש-״במידה זו קנו״ בא למעט רכוב.

הגמ׳ דוחה ראיה זו ואומרת שזה בא למעט אם במקום להנהיג חמור ולמשוך גמל הם משכו חמור והנהיגו גמל אז הם לא קנו. אך לפי דחיה זו עולה שחכמים סוברים כר׳ יהודה שצריך דווקא משיכה בגל והנהגה בחמור. ומסקנת הגמ׳ שהבדל בינהם שלפי ר׳ יהודה בשום מקרה הוא לא קונה אך לפי חכמים באחד האופנים (או הנהגה או משיכה) הוא קונה גם את החמור וגם את הגמל.

פירוש תוס׳:  

הוה מצי לאקשויי מגופה דקתני או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג שמא מינה דבחד צד קני:

הסבר:

תוס׳ מעירים שהיה אפשר להקשות מהברייתא עצמה שלפי חכמים באחד האופנים (או הנהגה או משיכה) הוא קונה גם את החמור וגם את הגמל, גם בלי הדיון שהיה בגמ׳ וההשוואה לשיטת ר׳ יהודה. שכן כתוב ״או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג״ שמכאן ניתן ללמוד שאחד מהן קונה או המושך או המנהיג.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא