דף ח: - רכוב עדיף דתפיס בה

תוספות מסבירים את המושגים בגמרא ומחזירים אותנו לימים בהם סוסים, חמורים פרות וצאן היו מהלכים ברחובות קריה.

תוס׳ ד״ה:   רכוב עדיף דתפיס בה

תמצית:  רכוב הכוונה תופס במושכות וגורם לבהמה ללכת קצת, מנהיג שמושך אותה והולכת הרבה.

פירוש תוס׳:

אין לפרש דתפיס ברגליו או במה שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה אלא במה שהוא תפוס במוסירה קרי תפיס בה דהא בסמוך נקט האי לישנא וצריך לומר דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא דאי לא מיבעיא ליה ברכוב אלא משום דתפיס בה גרידא א"כ מה פושט בסמוך מיושב דפטור והכי נמי דרכוב לא קני והלא לענין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה אלא באזלא מחמתיה ולענין קנין אינו תלוי כי אם בתפיס בה ולא באזלא מחמתיה:

הסבר הגמ׳:

אחד רוכב על בהמה ואחד מנהיג אותה וכל אחד טוען שהוא קנה אותה. רב יוסף מביא בשם רב יהודה בשם שמואל שאחד מהם קנה ואחד לא קנה ומבקש לדעת מי מהם.  הגמ׳ שואלת האם רכוב עדיף לקנות אותה כיוון שהוא תופס בה או מנהיג עדיף שהוא מוליך אותה?

מקטע 1:  

אין לפרש דתפיס ברגליו או במה שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה אלא במה שהוא תפוס במוסירה קרי תפיס בה דהא בסמוך נקט האי לישנא וצריך לומר דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים שאין להסביר שתופס בבהמה הכוונה באמצעות רגליו או עצם הישיבה עליה אלא הכוונה שהוא תופס במוסירה (במושכות). וכך גם מסביר בהמשך רב יוסף כשנזכר בשאלת רב יהודה. ומסבירים תוס׳ שצריך לומר שהשאלה היא, האם זה שהוא תופס במושכות והיא הולכת קצת  עדיף מזה שמנהיג אותה והיא הולכת הרבה מפעולתו.

מקטע 2:  

דאי לא מיבעיא ליה ברכוב אלא משום דתפיס בה גרידא אם כן מה פושט בסמוך מיושב דפטור והכי נמי דרכוב לא קני

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מנמקים את הסברם. שאם לא צריך היה להסביר שברכוב הכוונה תופס במושכות ממש, אם כן מדוע רב יוסף אכן מנסה ללמוד מההבדל בין מי שיושב בקרון שנוהגים בו כלאים ובין המקרה שלנו. רב יוסף מביא שרב יהודה ניסה להוכיח זאת ממשנה לגבי אחד שמנהיג שור וחמור יחדיו וחבירו יושב בקרון וחכמים אומרים שהוא פטור ורק המנהיג חייב, ונזכר רב יוסף שהקשה על רב יהודה כיצד הוא מנסה ללמוד את הדין מזה שיושב בקרון לגבי זה שרכוב על בהמה ותופס במושכות. ורב יהודה השיב לו שרב ושמואל שניהם סברו שמי שתופס במושכות לא קנה.

מקטע 3:  

והלא לענין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה אלא באזלא מחמתיה ולענין קנין אינו תלוי כי אם בתפיס בה ולא באזלא מחמתיה:

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מחדדים את ראייתם. שהרי בעניין כלאיים הציווי הוא על שימוש בשור וחמור יחדיו ולכן לא משנה אם הוא תופס בבהמה אלא אם הוא גורם להם ללכת ולענין קניין צריך שיתפוס בה ולא מוכרח שיגרום לה ללכת. כלומר כדי שהדיון יהיה רלוונטי גם לכלאיים וגם לקניין מוכרחים לומר שהוא תופס בה ולכן הבהמה הולכת קצת.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא