דף ח. - ומאי מגו מגו דשני חרשין

כאשר הגמ׳ דנה בחירש הכוונה לחירש-אילם אשר נחשב כמי שאין בו מספיק דעת ולכן מהתורה אין לו אפשרות לבצע קניין, אולם חכמים תקנו לו זכיות קניין מסוימות. כך למשל אם 2 חרשים הגביהו ביחד מציאה שניהם כדי שלא יבואו לידי ריב וויכוח עם אנשים אחרים שמצאו את המציאה וירצו לקחת אותה, בהעדר זכות חוקית של החרשים, תקנו חכמים ואמרו ששניהם קונים.

הגמ׳ אומרת שגם זכות זו נלמדת ממיגו ומתוך כך אפשר ע״י מיגו אחר, ללמוד שחירש יכול לא רק לקנות ולהקנות לחירש אחר אלא גם לפיקח. אך, הגמ׳ דוחה מסקנה זו ומכאן תוס׳ מבקשים ללמוד שלא ניתן ללמוד הלכה ממיגו שבא אחר מיגו אחר. 

תוס׳ ד״ה:  ומאי מגו מגו דשני חרשין

תמצית:  לא למדים הלכה ממיגו שבא אחרי מיגו

הסבר הגמ׳:

רבא אומר כי מלימוד מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה (מתוך שהוא זוכה לעצמו הוא זוכה גם כן עבור חבירו) אפשר ללמוד כי  חרש  (חרש-אילם שאינו בר דעת) ופקח שהגביהו מציאה, מתוך שקנה חרש  קנה גם  הפקח. הגמ׳ מקשה כיצד יכול לקנות הפקח? אם הפקח הגביה אז הוא זכה בחלקו ומתוך כך זוכה גם עבור החרש, אולם חרש  שאינו בר-דעת כיצד היא יכול לזכות אם הגביה את המציאה ולזכות את הפקח. לכן הגמ׳ מחפשת מקרה אחר אליו התכוון רבא כשאמר מגו שקנה חרש קנה פקח. ומשיבה הגמ׳ שרבא מתכוון שמתוך ששני חרשים מגביהים שניהם קנו אז גם אם חרש הגביה נגיד שם הפקח קונה. הגמ׳ דוחה את ההצעה של רבא כי קניין זה מבוסס על כך שיכול לקנות לעצמו, אבל כפי שאמרה הגמ׳ הפקח אינו יכול לקנות כאשר החרש מחזיק את המציאה בצד השני, אז בוודאי שאינו מקנה. 

פירוש תוס׳:  

תימה מנלן דלמא תרי מגו לא אמרי' דב' חרשין דקנו היינו מטעם מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:

הסבר:

תוס׳ תמהים על מקור הלימוד של רבא לפי הצעת הגמ׳ של 2 חרשים. ייתכן שממסקנת הגמ׳ יש לומר שאין ללמוד ב-2 מיגו הבאים זה אחר זה (מחלוקת ר׳ אלעזר וחכמים להלן בדף ט:). רבא למד ש-2 חרשים שהגיבו את המציאה קונים ממגו ראשון ש- ״מגו זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה״ , ואז מציעה הגמ׳ שלאחר מכן למד רבא שגם פקח יכול לקנות כאשר הוא מגביה מציאה יחד עם חרש מהמיגו השני שמתוך כך ש-2 חרשים קונים נלמד שגם חרש שהגביה לפיקח קונה ומקנה לו. כאמור הגמ׳ דוחה את הלימוד ומכאן נראה שתוס׳ מבינים את הדיון כדחיה של אפשרות ללמוד מיגו אחר מיגו.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא