דף ח. - אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי

המשנה תמציתית אך מקודדת ולכן מקפלת בתוכה ידע רב, אין מידע מיותר.

המשנה הפותחת של הפרק ״שניים אוחזין בטלית ...״ מביאה מספר מצבים: 1. שכל אחד טוען שהכל שלו, 2. אחד טוען שהכל שלו והשני טוען רק למחצית... הגמ׳ מבררת מהם טענות הצדדים, ומבינה שמדובר ב- 2 מקרים שונים: 

א. שניים שהגביהו מציאה 

ב. שניים שהגביהו את מה שהמוכר שם לפניהם (מקח וממכר). 

הגמ׳ ממשיכה לדון בעקרון השבועה, בעקרון החלוקה, ולכאורה המקרה השני המופיע במשנה כאשר זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי, כלומר הראשון טוען שהוא הגביה קודם, ושהשני טוען שהם שהגביהו ביחד, נראה מיותר - עד שמגיע הכלל של רמי בר חמא...

תוס׳ ד״ה:  אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי

תמצית:  יש גרסה לפיה הלימוד של המגביה מציאה לחברו קנה חברו, הוא מהמשנה עצמה אך הגמ׳ דוחה זאת, כיוון שהיא מעמידה את ״זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי״ במקח וממכר כדי לחדש דין נוסף.

פירוש תוס׳:

אית דל"ג הכא הא תו למה לי דממשנה גופה קא דייק דקאמר חציה שלי והיינו שהגביה עם חבירו ולפי דבריו לא יטול כלום אלא ודאי מגביה מציאה לחבירו זכה ופריך ממאי דבמציאה דלמא במקח וממכר והוא הדין דהוה מצי למדחי דהא דאמר חציה שלי כגון דאמר תפסתיה חציה בידי או הגבהתיה כולה לקנות חציה אבל עדיין היה מדקדק מיתורא דמתני' לכך דחי ליה דאפי' מיתורא אינו יכול לדקדק ולספרים דגרסי הא תו למה לי י"ל דמשום דמגופא דמתני' לא מצי למידק כדפרישית אך קשה אמאי קאמר דלמא במקח וממכר אפילו מיירי במציאה מצי לדחויי כדדחי וי"ל בדוחק ממאי דבמציאה דלהכי לא מוקמת במקח וממכר משום דלא משכחת חידוש אלא במגביה מציאה לחבירו כי נמי איירי במקח וממכר יש חידוש דלא נימא משיב אבידה הוא וה"ה אם מיירי במציאה לא יוכל להוכיח כלום:

הסבר הגמ׳:

רמי בר חמא למד שהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. הגמ׳ מסיקה שלמד זאת מהמקרה השני המופיע במשנתנו: ״זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי״, שמקרה זה הרי מיותר וניתן ללמוד אותו מהרישא (זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי). הגמ׳ דוחה ומנסה להעמיד את המקרה השני במקח וממכר אבל גם אז מקרה זה לכאורה מיותר, ולכן הגמ׳ דוחה ואומרת שמקרה זה אינו מיותר, שללא מקרה זה היינו אומרים שלכאורה כאשר הוא מודה שרק חצי שלו הרי הוא כמשיב אבידה ולכן לא יישבע, ולכן למדים מכך שגם כשטוען רק חצי שלו, עליו להשבע כיוון שחוששים להערמה. 

מקטע 1:  

אית דלא גרסי הכא הא תו למה לי דממשנה גופה קא דייק דקאמר חציה שלי והיינו שהגביה עם חבירו ולפי דבריו לא יטול כלום אלא ודאי מגביה מציאה לחבירו זכה

הסבר מקטע 1:

יש גרסאות בגמ׳ לפיהן לא כתוב ״הא תו למה לי אלא ממשנה יתירה״, משמעות הדבר שהגמ׳ מסיקה שרמי בר חמא אינו לומד מכך שהמקרה השני (כולה שלי וחציה שלי) מיותר לאור המקרה הראשון (כולה שלי וכולה שלי) שהובא ברישא, אלא הוא לומד מהמקרה השני עצמו. כאשר הוא טוען שחציה שלו כוונתו שהגביה את המציאה יחד עם חבירו, ולפי זה אם לא נאמר שהמגביה מציאה לחברו זכה, אז בהתאם לטענתו לא מגיע לו שיטול כלום - שהרי הוא מודה לו שלא הגביה כולה כי אם החצי ואם כן צריך שתקנה לו הגבהת חברו – (שיטה מקובצת),  ולמרות זאת אומרת המשנה שיטול רבע מהטלית (חצי מהחצי).

מקטע 2:  

ופריך ממאי דבמציאה דלמא במקח וממכר והוא הדין דהוה מצי למדחי דהא דאמר חציה שלי כגון דאמר תפסתיה חציה בידי או הגבהתיה כולה לקנות חציה אבל עדיין היה מדקדק מיתורא דמתני' לכך דחי ליה דאפילו מיתורא אינו יכול לדקדק

הסבר מקטע 2:

ומעירים תוס׳ שלבסוף הגמ׳ דחתה את הלימוד בטענה שהמקרה השני לא עוסק במציאה אלא במקח וממכר (למעשה מבלי להתמודד עם עצם הלימוד כפי שהציעו תוס׳ לעיל). ומעירים תוס׳ שבאמת הגמ׳ יכלה לדחות את ההסבר, ולומר שזה שאמר חציה שלי התכוון שתפס חצי מהטלית ביד או שהגביה כולה כדי לקנות חצי ואין חובה להעמיד את המקרה השני שהגביה רק חצי.אבל, מסבירים תוס׳, שלמרות שהגמ׳ יכלה לדחות את הלימוד מהמקרה השני עצמו עדיין ניתן ללמוד גם מייתור המקרה השני ביחס למקרה הראשון ולכן העדיפה הגמ׳ להעמיד את המקרה השני שמדובר במקח וממכר ובאופן זה הוא אינו מיותר ולא ניתן ללמוד כלל למציאה.

מקטע 3:  

ולספרים דגרסי הא תו למה לי יש לומר דמשום דמגופא דמתני' לא מצי למידק כדפרישית אך קשה אמאי קאמר דלמא במקח וממכר אפילו מיירי במציאה מצי לדחויי כדדחי

הסבר מקטע 3:

לפי הגרסאות שכן מדגישים את ייתור המקרה השני, יש לומר שהם הבינו שניתן לדחות לימוד מהמקרה עצמו כפי שהסבירו תוס׳. ומקשים תוס׳ מדוע הגמ׳ דוחה ואומרת שאולי המקרה השני עוסק במקח וממכר שהרי אפילו במציאה ניתן לדחות (לדוג׳ הגביה כולה על מנת לזכות בחצי) כפי שהסבירו תוס׳ שדוחים ולכן מה ביקשה הגמ׳ כשניסתה להעמיד מקרה זה במקח וממכר?

מקטע 4:  

ויש לומר בדוחק ממאי דבמציאה דלהכי לא מוקמת במקח וממכר משום דלא משכחת חידוש אלא במגביה מציאה לחבירו כי נמי איירי במקח וממכר יש חידוש דלא נימא משיב אבידה הוא והוא הדין אם מיירי במציאה לא יוכל להוכיח כלום:

הסבר מקטע 4:

תוס׳ מציעים תשובה אפשרית אך דחוקה, הגמ׳ הרי ניסתה ללמוד ממציאה כיוון שבמקח וממכר לא ניתן היה ללמוד את החידוש בכלל של המגביה מציאה לחברו, מאותה סיבה הגמ׳ כעת דוחה את הבנה זו ואומרת שהמקרה שזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי עוסק במקח וממכר, שיש חידוש בכך שכשטוען רק לחצי לא אומרים שהוא כמשיב אבידה אלא משביעים אותו ודין זה אין יכולים ללמוד אותו ממציאה.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא