דף ז: - מאי שנא ליד דיין

הברייתא אומרת שמי שמצא שטר הלוואה שנפל ליד הדיין אסור לו להחזיר את השטר לבעלים. בהבנה ראשונה נראה שאם השטר היה נופל ליד בנקאי, בנאי, עורך דין או טייס הכל היה בסדר ואפשר להחזיר את השטר. הגמרא שואלת מה שונה כל כך בדיין, תוס׳ מבררים את שאלת הגמרא דווקא לאור הבדלי נוסחים בגרסאות התלמוד שהיו לפניהם.

תוס׳ ד״ה:  מאי שנא ליד דיין

תמצית:  ישנן 2 גרסאות שונות בתשובת רבא לשאלת הגמ׳ בגרסאות של התלמוד:

גרסה א׳ - מה שונה דיין שמצא שטר מכל אדם אחר שלא מחזיר את השטר או גרסה ב׳ - מה שונה שטר עם הנפק שלא מחזיר אותו.

פירוש תוס׳:

לספרים דגרסי בשנויא והיכי דמי כגון דכתוב ביה הנפק השתא לא ידע דנפל ליד דיין דהיינו הנפק אלא סבור דהיינו שהדיין מצאו ולכך בעי מאי שנא דיין מאיש אחר ולספרים דלא גרסי בתר הכי והיכי דמי כגון דכתוב ביה הנפק ידע שפיר השתא דנפל ליד דיין היינו שכתוב בו הנפק ומיבעיא ליה מאי שנא כתוב בו הנפק דלא יוציאו לעולם הלא אם אין כתוב בו הנפק נראה דכ"ש הוא שלא יוציאו עולמית דאיכא למימר שמא כתב ללות ולא לוה ומשני דלא מיבעיא קאמר:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ עוסקת בשניים שאדוקים בשטר, המלווה טוען שהשטר נפל ממנו והלווה טוען שהמלווה החזיר לו את השטר ונפל ממנו. ממשיכה הברייתא ואומרת שאם שטר הלוואה הזה נפל ליד דיין לא יוציאו אותו עולמית. הגמ׳ שואלת מה ההבדל בין דיין שמצא שטר הלוואה לאיש אחר שמוצא שטר הלוואה. ואומר רבא אדם שמצא שטר שנפל ליד הדיין, הכוונה שמצא שטר שקויים בבית הדין ויש לשטר הנפק, שטר כזה לא מחזירים. ויש לומר שאפילו שטר שקויים בבית דין אין להחזירו וכל שכן שטר ללא הנפק שלגביו קיים ספק אם אכן בוצעה הלוואה. אולם לפני תוס׳ היו ספרים בהם הגרסה הייתה אחרת.

מקטע 1:  

לספרים דגרסי בשנויא והיכי דמי כגון דכתוב ביה הנפק השתא לא ידע דנפל ליד דיין דהיינו הנפק אלא סבור דהיינו שהדיין מצאו ולכך בעי מאי שנא דיין מאיש אחר

הסבר מקטע 1:

לפני תוס׳ היו  2 נוסחים שונים של התלמוד. הגמ׳ שאלה ״ מאי שנא ליד דיין״ ואז מביאה את תשובת רבא. בנוסח אחד הופיעה תשובת רבא ״ואחר שמצא שטר שנפל ליד דיין והיכי דמי דכתב ביה הנפק לא יוציאו עולמית״ ומכאן ברור ששאלת הגמ׳ מה ההבדל בין דיין שמצא שטר לאיש אחר היא בגלל שהגמ׳ סברה שמדובר שדיין מצא את השטר.

מקטע 2:  

ולספרים דלא גרסי בתר הכי והיכי דמי כגון דכתוב ביה הנפק ידע שפיר השתא דנפל ליד דיין היינו שכתוב בו הנפק

הסבר מקטע 2:

והיכן שבגמ׳ לא מופיע בתשובת רבא הנוסח - ״והיכי דמי דכתב ביה הנפק לא יוציאו עולמית״, מסיקים תוס׳ שלגמ׳ ברור כי לא מדובר בשטר שדיין מצא אותו אלא בשטר עם הנפק שנמצא ע״י אדם אחר.

מקטע 3:  

ומיבעיא ליה מאי שנא כתוב בו הנפק דלא יוציאו לעולם הלא אם אין כתוב בו הנפק נראה דכל שכן הוא שלא יוציאו עולמית דאיכא למימר שמא כתב ללות ולא לוה ומשני דלא מיבעיא קאמר:

הסבר מקטע 3:

בהתאם לנוסח השני כאשר הגמ׳ שואלת ״מאי שנא ליד דיין״ כוונתה לשאול מדוע בשטר עם הנפק לא מחזיר את השטר לעולם. שהרי אם לא כתוב הנפק יש ספק האם התקיימה ההלואה, שכתב ללוות אבל בפעול לא לווה את הסף ולכן כל שכן שאין להחזירו לעולם. אבל הנפק פירושו שהשטר קויים בבית הדין? בהתאם להבנה זו של שאלת הגמרא, תשובת רבא נאמרה בסגנון של ״לא מביעיא״ כלומר שאין לציין את המקרה הפשוט אלא אפילו במקרה ודאי כשיש הנפק אין להחזיר את השטר.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא