דף ז: - ויחלוקו נמי לדמי

בממון המוטל בספק כאשר הדין הוא שחולקים אין הכוונה למשפט שלמה אלא לפי השווי...

תוס׳ ד״ה:  ויחלוקו נמי לדמי

תמצית:  חולקים בשווי השוק של השטר לא בערך הנקוב בו וברור שלא בגוף השטר ממש.

פירוש תוס׳:

ואין חולקין את החוב כמו שכתוב בשטר אלא כמו ששוה לו למכור מזה יפרע החצי דאי לא תימא הכי אלא חצי החוב ממש גבי טלית מי חולקין ממש הא אפסדוה ולא גרסי' לא דפסקינן לשטרא דא"כ מה מביא מטלית אדרבה בטלית אם יחתכנו לשנים אין פסידא כל כך ואם יחתוך השטר לא ישוה לכלום ועוד דפשיטא הוא דלא יחלוקו השטר לשנים דאוקימנא לעיל פלוגתא דרבי ורבי שמעון בן גמליאל במודה בשטר שכתבו אלא כדפרישית:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ דנה לגבי חלוקת שטר שהלווה והמלווה תופסים בו וכל אחד טוען שממנו הוא נפל. הגמ׳ מסיקה שהוראת המשנה של שניים אוחזין בטלית חולקים בה, הכוונה לשווי (דמים) ולא שחולקים את החפץ ממש. שאחרת אם נאמר כך אז במקרה של טלית הרי זה יקלקל אותה.

מקטע 1:  

ואין חולקין את החוב כמו שכתוב בשטר אלא כמו ששוה לו למכור מזה יפרע החצי דאי לא תימא הכי אלא חצי החוב ממש גבי טלית מי חולקין ממש הא אפסדוה

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מבהירים שחלוקת החוב (בין המלווה ללווה) מתבצעת לאחר הערכת שווי השטר לפי שווי השוק (כמה יתנו לו עבור השטר) ולא לפי הסכום שכתוב בשטר.  שאם לא נאמר כך, אלא שחולקים בסכום שכתוב בשטר (המלווה ישלם חצי סכום ההלוואה), הרי בטלית, אם יבואו לחלק אותה ויגזרו אותה הרי זה מקלקל את הטלית.

מקטע 2:  

ולא גרסינן לא דפסקינן לשטרא דאם כן מה מביא מטלית אדרבה בטלית אם יחתכנו לשנים אין פסידא כל כך ואם יחתוך השטר לא ישוה לכלום

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מתייחסים לגרסא אחרת של הגמ׳ בסוגייא שלנו, בה היה כתוב מפורשות שאין חולקים את השטר ממש. תוס׳ אומרים שלא גורסים זאת כי אז ההשוואה שהביאה הגמ׳ לשניים אוחזים בטלית אינה רלוונטית, שהרי בטלית אם חולקים אותה ממש זה עוד ראוי לשימוש אבל אם יחלקו את השטר עצמו, לא יהיה שווה כלום.

מקטע 3:  

ועוד דפשיטא הוא דלא יחלוקו השטר לשנים דאוקימנא לעיל פלוגתא דרבי ורבי שמעון בן גמליאל במודה בשטר שכתבו אלא כדפרישית:

הסבר מקטע 3:

וברור שאין חוצים את השטר עצמו בין המלווה ללווה, שכן הגמ׳ לעיל העמידה את מחלוקת רבי ורשב״ג בלווה ומלווה ששניהן מחזיקים בשטר שרבי סובר שיש לקיים את השטר בחותמיו ואז חולקים, אחרת לא מחזירים אותו כלל ורשב״ג סובר שאם הלווה מודה בשטר אז חולקים. לפי העמדת הגמ׳ כך הרי חלוקת השטר תגרום לכך שלא יהיה לו ערך ואין סיבר לרבי להתנגד לכך גם במקרה שהשטר לא קויים. כלומר שלא חולקים בשטר ממש אלא כפי שפרש תוס׳ בשווי השוק שלו.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא