דף ז: - דאית ביה זמן כמה שוה

הדבר היקר ביותר הוא הזמן. וזה נכון גם בשטר הלוואה. הלווה והמלווה מצאו שטר שלהם שנפל, שניהם מיד קפצו ותפסו את השטר. 

המלווה אומר: ״זה השטר שלי , עוד לא שילמת את ההלואה״.הלווה אומר: ״זה השטר שלך אבל שילמתי את החוב הוא עכשיו שלי״.לפי ר׳ שמעון בן גמליאל הם חולקים בערך השטר אבל ר׳ אלעזר מחדש שאם  הלווה תופס בחלק השטר שבו רשום הזמן הוא מקבל יותר! תוס׳ מסבירים כיצד מחשבים את החלק של מי שתופס את הזמן.

לע״נ דודי פנחס רפאל בן שמחה שבזכותו תפסתי בזמן.

תוס׳ ד״ה:  דאית ביה זמן כמה שוה

תמצית:  אם הלווה מחזיק בחלק השטר בו מופיע הזמן מנכים משווי השטר את הפער בין שטר שאפשר לגבות אותו מנכסים משועבדים לשטר שאין בו אחריות מנכסים משועבדים, ואז מחלקים בינהם. לפי הירושלמי הערכת שווי השטר היא לפי מי שתופס בחלק של חתימת העדים

פירוש תוס׳:

פרש"י דמעות ולוה ומלוה לא שיימינן דכתיבי נמי בשיטה אחרונה בטופס והוא עיקר דתנן (ב"ב דף קסה:) כתוב [בו] מלמעלה מנה כו' ותימה הא אין למידין משיטה אחרונה ולכך עושין חזרת השטר ומתני' דכתוב למעלה מנה לא מיירי בשיטה אחרונה וגם פי' דבעדים לא שיימינן דרשב"ג אית ליה מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ופירושו תימה דאם חשב אותו שאינו תופס עדים כאילו יש לו שטר בלא עדים א"כ לרשב"ג נמי לא א"ש דנהי דסבר דאין צריך לקיימו מ"מ כשאין כלל עדי חתימה פסול ועוד במה עדיף תורף מטופס כך השטר פסול בלא טופס כמו בלא תורף דאם נמחק אפי' שיטה אחת מן השטר הוא פסול אלא ודאי יש לומר דבמה שהשטר נפסל אין שמין דכך שוה כשתופס שיטה אחת מן הטופס כמו תופס לוה ומלוה ומעות ועדים והשטר אינו כשר בלא זה כמו בלא זה אבל זמן שהשטר כשר בלא זמנו שמין כמה שוה ובירושלמי איכא א"ר אלעזר הכל הולך אחר מי שתפוס עדים ופליג אגמ' שלנו דמזכיר זמן וסובר דעדי מסירה כרתי והשטר כשר בלא עדי חתימה ושמין כמה שוה שאין צריך לחזור אחר עדי מסירה ולית ליה ההוא לישנא דג"פ (ב"ב דף קע.) דסבר רשב"ג עדי חתימה כרתי:

הסבר הגמ׳:

הלווה והלווה שניהם מחזיקים בשטר ההלוואה, המלוה אומר הוא שלי ונפל ממני ועכשיו מצאתי אותו והלוה אומר פרעתי את ההלוואה וממני נפל. לפי ר׳ שמעון בן גמליאל הם חולקים בשטר.

ר׳ אלעזר מסביר ששיטת  ר׳ שמעון בן גמליאל ששניהם אוחזים באותו החלק של השטר, אבל אם אחד אוחז בטופס השטר ואחד בתורף השטר כל אחד מקבל את החלק בו הוא תופס.

רבינא מבהיר שהכוונה היא לא לחלוקת גוף השטר אלא לערך הכספי שלו, ויש לאמוד כמה שווה שטר שיש בו מועד ההלוואה לעומת שטר ללא מועד ההלוואה, שכן רק בשטר שיש בו מועד ההלוואה ניתן לגבות מנכסים משועבדים (נכסים של הלווה שמכר אותם לקונים לאחר שלקח את ההלוואה). ולכן מי שמחזיק בטופס השטר ייתן לזה המחזיק בתורף השטר את שיעור ההבדל בכסף.  

מסביר רש״י שהתורף עדיף מטופס כיוון שבתורף מופיעים כל הפרטים כולל התאריך. ולמרות ששם המלווה והלווה והסכום מופיעים גם בטופס (כי נדרש שזו תהיה השורה האחרונה לפני החתימה), ולמרות שהסכום שרשום בטופס קובע, בכל זאת התאריך חשוב יותר והוא כתוב רק בתורף. ומסביר רש״י שגם אם נאמר שעדיף הטופס כי שם חתימת העדים הרי לפי רשב״ג כאשר הלווה מודה בשטר אין צריך לקיימו בעדים וזהו המקרה שלפנינו, כך שאין צורך בחתימת העדים ועדיף התורף.(לפי רש״י כל חלק בשטר הוא כשטר בפני עצמו)

מקטע 1:  

פרש"י דמעות ולוה ומלוה לא שיימינן דכתיבי נמי בשיטה אחרונה בטופס והוא עיקר דתנן (בבא בתרא דף קסה:) כתוב [בו] מלמעלה מנה כו'

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מביאים את פירוש רש״י שסכום הכסף, שם הלווה ושם המלווה אינן נישומים לפי התורף (כדי שניתן יהיה לחלוק בערך השטר בין הלווה והמלווה), כיוון שהם כתובים בשורה האחרונה בטופס, בהתאם למשנה במסכת בבא בתרא דף קסה: שקובעת שהסכום שמופיע בחלק העליון (התורף) צריך להופיע בתחתון וכאשר יש הבדל בין הסכום למעלה לסכום למטה (בטופס) הולכים לפי הסכום הכתוב למטה. מסבירה המשנה שם שהכל הולך לפי התחתון והסיבה שרושמים גם בתורף כדי שאם תמחק אות מהטופס ילמדו מה היה הסכום מהעליון.

מקטע 2:  

ותימה הא אין למידין משיטה אחרונה ולכך עושין חזרת השטר ומתני' דכתוב למעלה מנה לא מיירי בשיטה אחרונה

הסבר מקטע 2:

ושואלים תוס׳ על פירוש רש״י שהרי יש כלל שלא למדין את פרטי השטר מהשורה האחרונה. זו שיטת רב עמרם במסכת בבא בתרא דף קסב. הטעם לתקנה שבין הכתב בשטר למקום חתימת העדים ישנו רווח וחוששים שבשורה האחרונה יוסיפו פרטים לאחר חתימת השטר. לכן נדרש בטופס לחזור על פרטי ההלוואה. וכן המשנה שמביא רש״י לגבי הבדל בין הסכום שכתובת למעלה לסכום שכתוב למטה אינה לפי השיטה שסוברת שלא למדין משורה אחרונה.

מקטע 3:  

וגם פירש דבעדים לא שיימינן דרשב"ג אית ליה מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ופירושו תימה דאם חשב אותו שאינו תופס עדים כאילו יש לו שטר בלא עדים אם כן לרשב"ג נמי לא אתי שפיר דנהי דסבר דאין צריך לקיימו מכל מקום כשאין כלל עדי חתימה פסול

הסבר מקטע 3:

ועוד מקשים תוס׳ שרש״י פרש שלא נדרש לשום את ערך הטופס בהתאם לכך שבחלק הזה מופיעה חתימת העדים (כדי לחלק בינהם לפי הערך)  שר׳ שמעון בן גמליאל לשיטתו מודה בשטר שכתבו שאין צריך לקיימו בבית דין על פי עדים. ופירוש רש״י קשה שהרי אם אותו אחד שאוחז בתורף חושב שזכה בשטר ללא חתימת עדים, גם לשיטת רשב״ג לא מועיל הדבר, שלמרות שסבר שאין צריך לקיים שטר בעדים, מכל מקום כשאין עדי חתימה גם הוא סובר שהשטר פסול.

מקטע 4:  

ועוד במה עדיף תורף מטופס כך השטר פסול בלא טופס כמו בלא תורף דאם נמחק אפילו שיטה אחת מן השטר הוא פסול

הסבר מקטע 4:

ועוד מקשים תוס׳ על מסקנת רש״י שבמה התורף לא עדיף על טופס? שכן ללא טופס השטר פסול, וללא תורף השטר פסול. שאם נמחק אפילו שורה אחת מהשטר הוא פסול.

מקטע 5:  

אלא ודאי יש לומר דבמה שהשטר נפסל אין שמין דכך שוה כשתופס שיטה אחת מן הטופס כמו תופס לוה ומלוה ומעות ועדים והשטר אינו כשר בלא זה כמו בלא זה אבל זמן שהשטר כשר בלא זמנו שמין כמה שוה

הסבר מקטע 5:

תוס׳ משיבים על הקושיות. שמוכרח לומר שבחלק שהשטר נפסל בו, לא ניתן להעריך את השווי של השטר כך שגם אם אחד תופס שורה בטופס או שתפס את החלק שרשומים בו הלוה והמלווה וסכום ההלוואה והעדים, השטר לא יהיה כשר בלי אחד מהם. אך השטר כשר גם כאשר אין תאריך חתימה ולכן שתופס בו יש לשטר ערך וניתן לומר שהזמן הוא הבסיס להערכת השווי כי כשהשטר כשר יש משמעות אם ניתן לגבות בו מנכסים משעובדים או לא. כלומר, לפי תוס׳ לא מועיל לחלק בינהם את השטר והחלוקה היא לפי מי שאוחז בזמן (דוגמא - אם המלווה מחזיק במקום התאריך, השטר שווה מאה ש״ח, חולקים חצי חצי אז הלווה ישלם 50. ואם הלווה מחזיק בזמן, למלווה יש שטר ללא זמן ושוויו רק שמונים ש״ח והלווה ישלם רק 40).

מקטע 6:  

ובירושלמי איכא אמר רבי  אלעזר הכל הולך אחר מי שתפוס עדים ופליג אגמ' שלנו דמזכיר זמן וסובר דעדי מסירה כרתי והשטר כשר בלא עדי חתימה ושמין כמה שוה שאין צריך לחזור אחר עדי מסירה ולית ליה ההוא לישנא דגט פשוט (ב"ב דף קע.) דסבר רשב"ג עדי חתימה כרתי:

הסבר מקטע 6:

תוס׳ מתייחסים להיבט נוסף בסוגיה. בתלמוד הירושלמי (ירושלמי בבא מציעא א,א) מובא שאמר ר׳ אלעזר שהכל הולך לפי מי שתופס את הטופס שבו חתומים העדים, וזה בניגוד לגמ׳ אצלנו שהזמן הוא החשוב יותר, וכן ר׳ אלעזר סובר שהשטר מתקיים בעדי מסירה ולא בעדים החתומים על השטר ולכן השטר כשר גם ללא חתימה. כך שהערכת השווי מבוססת על כך שמעריכים כמה שווה למלווה לקבל לידיו את הטופס עם עדי החתימה כדי שלא יצטרך לחפש אחרי עדי המסירה. ואומרים תוס׳ שהירושלמי חולק על הגמ׳  ואינו הולך לפי דעת רשב״ג בבא בתרא קע. (בפרק ״גט פשוט״) שסובר כרבי מאיר שעדי חתימה הם מבססים את חלותו של השטר ואמיתותו. 

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא