דף ו: - קפץ כולן פטורין

טיפה קטנה של חלב נפלה לסיר ענק של מרק בשר - המרק מותר. שה קטן שמנו אותו למעשר בהמה קפץ חזרה לדיר של אלפי כבשים - כולם פטורים מהמעשר. תוס׳ מנתחים את התעלומה.

תוס׳ ד״ה:  קפץ כולן פטורין

תמצית: מדוע שה שמנו אותו והתערב בדיר שלא מנו אותו לא בטל ברוב 

פירוש תוס׳:

תימה גם למ"ד הילך חייב תימה דלבטל ברובא וליחייבו כולהו במעשר דהא דדבר שבמנין לא בטיל היינו מדרבנן וקבוע נמי אין שייך אלא בדבר שהאיסור וההיתר ניכרין וידועין ולא ידע מאיזה לקח כגון ט' חנויות ובריה נמי לא הוי כדפרי' בחולין (דף צה.) ואין לומר שלא נשאר בעדר רק אחד דליכא רובא דלשון לתוכן לא משמע הכי:

הסבר הגמ׳:

רב חננניה מביא ברייתא המסייעת לרבה שסובר שכהן שתקף שה שהוא ספק בכור מוציאין מיד הכהן. לפי הברייתא שה שהוא ספק פטר חמור, נכלל בדיר שעושה הבעלים להפרשת מעשר בהמה. ומדייקת הגמ׳ שאם נרצה לומר שלא מוציאים מידי כהן ויש לכהן שייכות באותו ספק שה, לא היו מתירים לו לפטור את ממונו, כלומר, באותו שה ששייך לכהן ולעשר את הדיר כאשר הוא מכליל גם בהמות ששיכות לכהן. אביי דוחה את הטיעון ומעמיד את דברי הברייתא במקרה מיוחד שיש לו 9 ובנוסף אותו ספק.  על הצד שאינו שייך לכהן חייב במעשר ולכן הוא נכנס לדיר ומתעשר. על הצד שהוא שייך לכהן אז אינו נכלל בדיר וממילא יש רק 9  שהם שלו ולא חלה עליהם חובת מעשר.

הגמ׳ מביאה שאביי חזר מדבריו, ומהברייתא יש סיוע לדברי רבה כיון שבהמה שהיא ספק חייבת במעשר בהמה פטורה מהמעשר. אביי לומד זאת ממקרה שהתחיל למנות כשהיו יוצאים בפתח הדיר ועד שלא הגיע לעשרה קפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר ובעל הדיר אינו מכירו. הדין הוא שכולם פטורים (אפילו יש שם אלף) כיוון שכל אחד הוא ספק חייב ספק פטור , ואם היה חיוב לעשר אותם הרי יכלו ליצור קבוצות של 10 ולעשר,ולגבי כל קבוצה כזו אם זה שמנו אותו כבר נמצא בקבוצה הרי הם רק 9 ולא חייבים במעשר ונפטרו בכך שמנו אותם, אך ההלכה אינה כך ומכאן שאין מעשרים את הספקות.

מקטע 1: 

תימה דלבטל ברובא וליחייבו כולהו במעשר דהא דדבר שבמנין לא בטיל היינו מדרבנן

הסבר מקטע 1:

תוס׳ שואלים מדוע אם קפץ מנוי חזרה לדיר כולם פטורים? הרי הרוב חייבים וכיוון שיש כנגדו רוב אז שיתבטל אליהם. אמנם ישנו עקרון שדבר שבמניין אינו בטל ברוב, כלומר דבר שיש לו חשיבות ונמכר ביחידות לא בטל ברוב. אך עקרון זה הוא תקנת חכמים ומהתורה יש ביטול ברוב.

מקטע 2: 

וקבוע נמי אין שייך אלא בדבר שהאיסור וההיתר ניכרין וידועין ולא ידע מאיזה לקח כגון ט' חנויות ובריה נמי לא הוי כדפרי' בחולין (דף צה.)

הסבר מקטע 2:

תוס׳ ממשכים בבירור מדוע לא מתבטל המנוי ברוב ודוחים את התשובות האפשריות. אמנם יש עקרון שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, כלומר עם הספק מתעורר לגבי דבר שמקומו קבוע אין ביטול ברוב. כך לדוגמא, עיר שיש בה עשר חנויות לממכר בשר, אחת מוכרת בשר טרף. אם נמצא בשר ברחוב ולא ידוע מה מקורו - מותר לאכול את הבשר משום שרוב החנויות כשרות. אך אם אדם קנה בשר מאחת החנויות והוא לא זוכר מאיזו חנות - אסור לאכול את הבשר כיוון שהחנות נחשבת כקבוע. אולם, תוס׳ סוברים שקבוע רלוונטי רק כאשר האיסור וההיתר ניכרים. חתיכת בשר אינה דבר הניכר אבל כאשר הספק הוא לגבי החנות, חנות היא דבר ניכר ולכן אומרים קבוע. וכן לגבי הצאן שיוצא מהדיר שלא ניכר אם הוא היה מהמנויים או לא ולכן לא שייך כאן קבוע. וכן בריה, דבר שהוא שלם כברייתו ואסור מתחילת ברייתו (לדוגמא נמלה), אינו בטל ברוב. כפי שמפרש בנושא ביטול ברוב תוס׳ בחולין צה. (ד״ה ספקו אסור).

מקטע 3:  

ואין לומר שלא נשאר בעדר רק אחד דליכא רובא דלשון לתוכן לא משמע הכי:

הסבר מקטע 3:

תוס׳ דוחים תשובה אפשרית נוספת. שאין לומר שבעדר שנמצא בדיר בדרכו להעשר נשאר רק אחד ולכן אין רוב בו יתבטל המנוי (מהתורה ביטול ברוב הוא אפילו 2 כנגד 1) כיוון שמלשון הברייתא ״ קפץ אחד מן המנויין לתוכן״ לא מדובר על אחד בודד.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא