דף ו. - ספק מלוה ישנה יש לו עליו

הגמ׳ ניסתה לבסס שמשביעין גם את מי שחשוד לגזול ממון, כיוון שגם מי שגוזל ממון חברו אינו מוכן להסתבך עם שבועת שקר כלפי שמיים, אביי מציע סיבה המאפשרת לחלק בין מקרה שיש לגזלן תירוץ מדוע גזל (אפילו קלוש) אבל אם מדובר בגזלן ודאי אז לא משביעים

תוס׳ ד״ה:  ספק מלוה ישנה יש לו עליו

תמצית:  חשוד על ממון יכול להשבע כיוון שתולים שפעולתיו היו בגלל ספק שהשני חייב לו כסף, אבל בגזלן ודאי ושומר שכפר בפיקדון לא תולים בסיבה זו והם אינם נשבעים.

הסבר הגמ׳:

לשיטתו של ר׳ יוחנן במקרה של שניים אוחזין בטלית, חכמים תקנו שבועה כדי שלא יהיה אחד תוקף טלית חברו ואומר שהיא שלו. אך לאור הסבר זה קשה - כיצד אדם שחשוד לגזול טלית נאמן להשבע שהוא לא גזלן?

הגמ׳ ביקשה להוכיח שחשוד על הממון אינו חשוד על השבועה, מכך שמשביעים שומר 3 שבועות ובכללם שהוא לא שלח יד בפקדון. אבל אביי טוען שלא ניתן לקבוע מכאן שחשוד על ממון נאמן בשבועה, כיוון שייתכן שבעבר התובע (בעל הפקדון) לווה כסף מהנתבע (השומר) ולא השיב לו, וכעת הנתבע שומר אצלו את הפקדון כערובה ולכן אינו חשוד לגנוב ממון סתם (דהיינו שאם לא היה לו סיבה אולי באמת היה חשוד על ממון ולא היו משביעים אותו). הגמ׳ מדייקת שלא מדובר כאשר הנתבע יודע בוודאות שהתובע חייב לו כסף אלא כאשר יש לו ספק בכך. ועל רקע ספק שאותו אחד חייב לו כסף הוא מתיר לעצמו לגזול ממנו.

פירוש תוס׳:  

ספק מלוה ישנה יש לו עליו - וההיא דמשביעין אותו ג' שבועות ודשניהם נשבעין ונוטלין נמי חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו ולכך אין לפוטרו בלא שבועה וגם לא יטול בלא שבועה. אבל בגזלן ודאי וכופר בפקדון אין להכשיר מטעם שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו:

הסבר:

תוס׳ מסבירים שהטעם של אביי, שאדם מחזיק בחפץ שאינו שלו כיוון שאולי חייבים לו כסף, הוא הסבר לכך שמשביעים שומר ב-3 שבועות וכן מדוע בחנווני על פנקסו הפועל והחנווני נשבעים ונוטלים מבעל הבית למרות שאחד ודאי משקר. במקרים אלו, כיוון שאינם חשודים סתם לגזול ממון ואפשר לתלות שהם מבקשים לגבות חוב שיש ספק שהוא טרם שולם, למרות שהמעשה פסול הם עדיין נאמנים בשבועה ולכן שומר לא יכול להפטר מאחריות ללא שבועה וכן חנווני או הפועל לא יכולים ליטול כסף ללא שבועה. אבל בגזלן ודאי או שומר שכופר בפקדון אין מאפשרים להם להשבע כיוון שלא תולים שמא ספק מלווה ישנה יש לו והם חשודים גם להשבע לשקר.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא