דף ו: - ותשעה לאו בר עשורי נינהו

וכל־מעשר בקר וצאן כל אשר־יעבר תחת השבט העשירי יהיה־קדש לה': (ויקרא כז, לב)

תוס׳ ד״ה:  ותשעה לאו בר עשורי נינהו

תמצית:  מי שיש לו רק תשעה צאן, פטור ממעשר בהמה. אם היו מראש עשרה וכעת פחות הם חייבים במעשר בפעם הבאה שיצטרפו ויהיו עשרה צאן.

הסבר הגמ׳:

רב חננניה מביא ברייתא המסייעת לרבה שסובר שכהן שתקף שה שהוא ספק בכור מוציאין מיד הכהן. לפי הברייתא שה שהוא ספק פטר חמור, נכלל בדיר שעושה הבעלים להפרשת מעשר בהמה. ומדייקת הגמ׳ שאם נרצה לומר שלא מוציאים מידי כהן ויש לכהן שייכות באותו ספק שה, לא היו מתירים לו לפטור את ממונו, כלומר את העדר שלו בממון הכהן, באותו שה ששיך לכהן ולעשר את הדיר כאשר הוא מכליל גם בהמות ששיכות לכהן. אביי דוחה את הטיעון ומעמיד את דברי הברייתא במקרה מיוחד שיש לו 9 ובנוסף אותו ספק.  על הצד שאינו שייך לכהן חייב במעשר ולכן הוא נכנס לדיר ומתעשר. על הצד שהוא שייך לכהן אז אינו נכלל בדיר וממילא יש רק 9  שהם שלו ולא חלה עליהם חובת מעשר.

ֿ

פירוש תוס׳:  

דאין צריך לצרפו לגורן אחר דלא באו לעולם לכלל חיוב ודאי ודוקא היכא דהוו עשרה מתחלה הוא דאיצטריך לצרפו לגורן אחר:

הסבר:

תוס׳ מעירים על הלכות מעשר בהמה. מי שאין לו תשעה צאן אין צריך לצרפן לגורן אחר, כלומר יהיו פטורים ממעשר בהמה בכלל. כיוון שלא באו לעולם לכלל חיוב, אבל אם היו עשרה מתחלה ונשארו כמה בודדים צריך לצרף אותם לגורן אחר. ובפעם הבאה שהוא סופר את הצאן כדי להפריש מעשר הוא צריך לכלול אותם. (תוס׳ משתמשים במילה גורן במקום דיר בלשון המשנה).

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא