דף ו. - והא הכא דכי תקפה כהן

שני אנשים רבו למי שייך בית המרחץ. בלהט הויכוח, אחד מהם הקדיש אותו והחכמים נמנעים מלהכנס אליו. להקדש יש כח, אמירה להקדש היא כמעשה ממש - אך האם יש בכח ההקדש לגבור על החזקה בנכס בפועל?

לשם כך הגמרא מבררת מה קורה בבהמה שיש ספק אם היא בכור, ולכן ספק אם יש לכהן בעלות ממונית עליה, הכהן לקח ללא רשות את הבהמה, והשאלה היא האם הבהמה תוחזר לבעלים או שתושאר אצל הכהן. תוס׳ מצביעים על נק׳ המחלוקת בין רב המנונא לרבה.

תוס׳ ד״ה:  והא הכא דכי תקפה כהן

תמצית:  נק׳ המחלוקת בין רב המנונא לרבא היא האם כח ההקדש חזק יותר מהחזקה בקרקע. תוס׳ מסבירים שלפי ר׳ המנונא במקרה שתקפו כהן ולקח ספק בכור לא מוציאין מידו אפילו אם רצון הבעלים היה לתתו לכהן אחר כיוון שמדובר במכירי כהונה או שמגיע לו דמי הנאה בלבד.

פירוש תוס׳:

נראה דהכי מיבעי ליה במסותא כיון דמקרקעי היא והוה דינא כל דאלים גבר וכיון דאם תקפה האחד והקדישה כשהיא בידו מסתמא תו לא פקע אפי' חזר חבירו ותקפה ממנו כי הקדישה בלא תקפה נמי הוי הקדש או דלמא כיון דאפי' גבר האחד אם יכול השני לחזור ולתוקפה ממנו זוכה ה"ה הקדיש בלא תקפה לא יחול הקדש כלל כיון דחבירו אם תקפה היה זוכה דלא אלים הקדש מתקיפה והשתא אייתי והא הכא אם תקפה כהן אין מוציאין ולכך אפי' לא תקפה אסורין בגיזה ועבודה מספק משום דשמא יש לכהן חלק בו ולכך יכול לתוקפה אלמא אפי' לא תקפה חשיב כאילו תקפה כבר והקדישה בעודה בידו ודחי רבה דהתם אם תקפה כהן מוציאין מידו ואע"פ שאין לכהן בו כלום דאפי' כבר תקפה מוציאין מידו ואפי' הכי אסורין בגיזה ועבודה ועל כרחך משום דקדושה הבאה מאליה שאני וא"ת אמאי אין מוציאין מידו והלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר וי"ל במכירי כהונה א"נ אינו יכול לתובעו רק טובת הנאה שיש לו בו למ"ד טובת הנאה ממון ומפרק הזרוע (חולין דף קלג.) דאמר בן לוי דחטף מתנתא פריצותא הוא משמע דאינו חייב לשלם אין ראיה דשמא מיירי כשאכלו כדאמרינן התם (דף קל:) המזיק מתנות כהונה או אכלן פטור:

הסבר הגמ׳:

בכור בהמה טהורה - התורה מחייבת להפריש בכור בהמה טהורה, הולד הראשון של בהמה טהורה, ולתת אותו לכהן: אם הוא תמים - הכהן מקריב אותו על המזבח ונאכל בטהרה לכהנים, ואם בעל מום - הכהן אוכל אותו כבשר חולין. ספק בכור הוא מצב שבו יש ספק אם הולד הראשון של בהמה טהורה הוא בכור, ולכן יש לנהוג בו בקדושה אך לא להקריבו, ובעל מום ניתן לאוכלו כבשר חולין.

הגמ׳ מבררת האם ניתן להקדיש דבר שלא ברשותו, בדף ו: הגמ׳ מביאה מקרה של מרחץ שהיו רבים עליו שניים למי הוא שייך ועמד אחד מהם והקדיש אותו חכמים הסתפקו מה הדין והאם מותר להשתמש במרחץ זה. רב המנונא מביא משנה הקובעת כי בספק בכור המוציא מחברו עליו הראיה, ומדייק משם שגם כאשר הכהן תופס ספק בכור אין מוציאין אותו מידיו,וגם אם לא תפס אותו כיוון שהוא ספק בכור הוא אסור בגיזה ובעבודה ולכאורה מוכח שבשל השייכות לכהן הבכור נאסר בעבודה ובגיזה. רבא דוחה את הוכחת רב המנונא  ואומר שגם אם הכהן תקף את הספק בכור, מוציאים אותו מידו, והוא נאסר בגיזה ועבודה לא בגלל השייכות שלו לכהן, אלא בגלל שקדושת בכור באה מאליה, בכור קדוש מלידתו.

מקטע 1:  

נראה דהכי מיבעי ליה במסותא כיון דמקרקעי היא והוה דינא כל דאלים גבר וכיון דאם תקפה האחד והקדישה כשהיא בידו מסתמא תו לא פקע אפילו חזר חבירו ותקפה ממנו, כי הקדישה בלא תקפה נמי הוי הקדש

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים מדוע הסתפקו חכמים האם מותר להשתמש במרחץ שהוקדש ע״י אחד מהטוענים לבעלות. כיוון שמדובר בויכוח על בעלות קרקע, כאשר לאף אחד מהצדדים אין ראיה, הדין הוא שכל דאלים גבר (החפץ שייך למי שיצליח להחזיק בו). ולכן אם אחד מחזיק בקרקע והקדיש אותה אז אולי ההקדש תופס ולא ניתן להפקיע את הקדושה גם אם השני הצליח לסלקו ולהחזיק בקרקע באופן קבוע. וכך גם אם הקדיש אותו בלא שתקף אותו בפועל, כפי שהסבירה הגמ׳ לעיל שבהקדש מספיקה אמירה ולא נדרש מעשה בפועל.

מקטע 2:  

או דלמא כיון דאפילו גבר האחד אם יכול השני לחזור ולתוקפה ממנו זוכה הוא הדין הקדיש בלא תקפה לא יחול הקדש כלל כיון דחבירו אם תקפה היה זוכה דלא אלים הקדש מתקיפה

הסבר מקטע 2:

או אולי כיוון שהשני יכול לחזור ולהחזיק במרחץ והבעלות תעבור אליו, גם כשהראשון מחזיק בה לא יכול ההקדש כיוון שגם אם היה מצליח להחזיק בבית המרחץ השני יכול להוציא מידו וכך גם לגבי הקדש. כח ההקדש אינו חזק מהחזקה בפועל וכיוון שזו יכולה להשתנות כך גם ההקדש אינו יכול לתפוס. 

מקטע 3:  

והשתא אייתי והא הכא אם תקפה כהן אין מוציאין ולכך אפילו לא תקפה אסורין בגיזה ועבודה מספק משום דשמא יש לכהן חלק בו ולכך יכול לתוקפה אלמא אפילו לא תקפה חשיב כאילו תקפה כבר והקדישה בעודה בידו

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מסבירים את ההוכחה של רב המנונא לכך שבית המרחץ הוקדש. כדי לפשוט את הספק במעשה בית המרחץ רב המנונא מביא את המשנה בבכורות ומדייק שמדובר בכהן שתקף את ספק הבכור ולא מוציאין מידו (המשנה אומרת שהמוציא מחברו עליו הראיה אולם כיוון שזה ספק אין ראיה). ולכן גם במקרה שהכהן לא תקף את הבהמה היא אסורה בגיזה ועבודה (איסור מעילה) מספק שמא יש לכהן חלק בה והיא הוקדשה. כלומר הזכות שיש לכהן בבהמה שלא יוציאו אותה ממנו אם יחזיק בה, דיה כדי להקדישה גם בלי שהוא מחזיק בה בפועל. 

מקטע 4:  

ודחי רבה דהתם אם תקפה כהן מוציאין מידו ואע"פ שאין לכהן בו כלום דאפי' כבר תקפה מוציאין מידו ואפי' הכי אסורין בגיזה ועבודה ועל כרחך משום דקדושה הבאה מאליה שאני

הסבר מקטע 4:

תוס׳ מסבירים כיצד רבה דוחה את הוכחת רב המנונא. רבה סובר שגם אם הכהן מחזיק בבהמה מוצאין מידו (כשהמשנה אומרת המוציא מחברו עליו הראיה הכוונה לכהן שהבכור תמיד בחזקת ישראל – רש״י) ואיסור עבודה וגיזה אסורים בכל מקרה כיוון שקדושת בכור באה מאליה והיא שונה מהקדש התלוי בבני אדם (כמו במעשה בית המרחץ).

מקטע 5:  

ואם תאמר אמאי אין מוציאין מידו והלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ויש לומר במכירי כהונה. אי נמי אינו יכול לתובעו רק טובת הנאה שיש לו בו למאן דאמר טובת הנאה ממון

הסבר מקטע 5:

תוס׳ מבררים מדוע לפי הסבר רב המנונא לא מוציאין מידי הכהן, שהרי הבעלים יכולים לתת אותו לכהן אחר. ומשיבים שמדובר במכירי כהונה, כהן שהוא רגיל לתת לו את המתנות ואינו יכול לטעון שבזה דווקא התכוון לתת לכהן אחר. הסבר נוסף, לפיו כהן שלקח ספק בכור אין הבעלים יכולים לתבוע שיחזיר (אין מוציאם מידם) אולם יכולים לתבוע דמי הנאה לפי מי שסובר שטובת הנאה שווה כסף (ההנאה שיכל לתת מתנה לכהן אחר)

מקטע 6:  

ומפרק הזרוע (חולין דף קלג.) דאמר בן לוי דחטף מתנתא פריצותא הוא משמע דאינו חייב לשלם אין ראיה דשמא מיירי כשאכלו כדאמרינן התם (דף קל:) המזיק מתנות כהונה או אכלן פטור:

הסבר מקטע 6:

תוס׳ מבררים האם ישנה הוכחה שאין מוציאים מכהן ממסכת חולין דף קלא.וגם דף קלג. לגבי לוי שחטף מתנות שנשלחו לכוהנים. שם מופיע כי כהן החוטף מתנותיו מזלזל במצוה. ונראה מהדיון שם כי גם אם אין זו התנהגות נאותה, לא מוציאים מידי הלוי את מתנות הכהן. אולם תוס׳ מסבירים כי אין משם ראיה, כי ייתכן והסוגיה בחולין עוסקת במקרה שהלוי אכל או הזיק את השוק והחזה של הבהמה (מתנות כהונה) ואומרת המשנה שהמזיק מתנות כהונה או האוכל אותם פטור. לכן לא ניתן להכריע מה קורה במקרה של ספק בכור כפי הנדון בסוגיה אצלנו.

להסבר פירושי תוס׳ בסוגית ״תקפו כהן״

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא