דף ה: - ההיא שעתא דאיתיה בביתיה
- Eli Hazan
- 3 באפר׳
- זמן קריאה 1 דקות
תוס׳ ד״ה: ההיא שעתא דאיתיה בביתיה
תמצית: די שהשומר יכחיש את הפקדון בזמן שהוא ברשותו כדי להפסל לעדות, גם אם לא נשבע על כך.
הגמ׳ שואלת מדוע כופר בפיקדון פסול לעדות ולא אומרים שהוא רק משתמט, אולי הוא איבד את הפיקדון ומעוניין לחפש ולהשיבו לבעלים? הגמ׳ מחדדת ואומרת שאכן כופר בפיקדון פסול רק כאשר באו עדים והעידו בו שבזמן שהכחיש את דבר הפיקדון, היה הפיקדון בביתו והוא ידע שהפיקדון אצלו או שהיה בידו. במקרה זה לא ניתן להגיד שהוא מבקש להשיבו אלא ברור שהוא גזלן.
פירוש תוס׳:
לא גרסינן דאשתבע דאי איכא סהדי דנשבע לשקר במלוה נמי פסול וכן משמע בהגוזל קמא (ב"ק דף קז:) דמיירי בלא שבועה:
הסבר:
תוס׳ מדגישים כי הגמ׳ אינה גורסת שהשומר נשבע אלא רק מכחיש בפני הבעלים. כיוון שאם היה נשבע והיו מעידים שהפקדון אצלו הרי מעדותם היה עולה שהוא נשבע לשקר. והנשבע לשקר במלווה גם פסול. כך גם נראה מהגמ׳ בבא קמא קה: ״אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין״. הגמ׳ שם מסבירה שמדובר כאשר לא נשבע רק כחש ובכל זאת נעשה גזלן.
Комментарии