דף יד. - שעבוד צריך לימלך

תוספות דנים מתי אומרים שאחריות היא טעות סופר, כלומר שהעסקה כוללת שעבוד נכסי המוכר או הלווה גם אם זה לא כתוב בשטר. תוס׳ מבחינים בין:

• שטרי מקח (מכר) - האחריות חייבת להיכתב במפורש, אחרת אין אחריות כלל. 

• שטרי חוב - תמיד יש אחריות גם אם זה לא כתוב בשטר

• מקח טעות -  כגון אם התברר שהשדה גזולה, שטר המכר הופך מייד לשטר הלוואה וממילא תמיד יש אחריות.

• בשטר בו סיכמו במפורש שאין אחריות - אין אחריות.

• 
  

 | תוס׳ ד״ה:   שעבוד צריך לימלך

 | תמצית:  לפי שמואל רק בשטר מכר צריך להמלך בסופר. בשטר חוב אחריות טעות סופר וכן בשטר מכר שהתברר שהשדה גזולה ביד המוכר אלא אם יש סעיף שהקונה לא יכול לבוא למוכר בטענות.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

בשטרי מקח ואי לא כתבו מבני חרי נמי לא גבי אי בעל חוב טרפה לה כדאמר בסמוך אפי' שלא באחריות דלא ניחא לי דלהוי תרעומת דשמעון עלי אלמא לא הדר עליה אבל אי נגזל טרפה חוזר על הגזלן אפילו בלא אחריות ואפילו ממשעבדי כיון דהוי מקח טעות הוי ליה שטר הלואה והשתא א"ש דלא קאמר הכא פירי דמיירי שבעל חוב טרפה ולית ליה פירי כדאמר לקמן (בבא מציעא דף טו.) בעל חוב גובה את השבח שבח אין פירי לא והא ניחא נמי דלקמן (שם) אמר שמואל אמליך וכתוב שופרא ושבחא ופירי ולא קאמר שעבוד כדהכא משום דלקמן מיירי בנגזל שטרפה אף בלא כתיבת שעבוד חוזר עליו ואפי' ממשעבדי והיינו טעמא כדפרישית דכיון דיש לו שטר מקח והרי מקח בטל שגזולה היתה והוי ליה שטר הלואה דאמרינן ביה אחריות טעות סופר הוא והא דאמר שמואל בחזקת הבתים (ב"ב דף מג.) המוכר שדה שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו הא לאו הכי מעיד לו עליה אפי' נמצאת שאינה שלו משמע דלא הדר עליה התם מיירי שפירש לו בשטר שלא באחריות אבל סתמא הדר עליה:

הסבר הגמ׳:

שמואל סבר שלשיטת חכמים אחריות נכסי הלווה (קרקעות) להלוואה תמיד קיימת גם אם היא לא כתובה בשטר החוב. גם אם זה לא כתוב אז אומרים שזו טעות סופר ולכן לשיטתם המלווה גובה גם מנכסים משעובדים.

מקטע 1: 

בשטרי מקח ואי לא כתבו מבני חרי נמי לא גבי אי בעל חוב טרפה לה כדאמר בסמוך אפי' שלא באחריות דלא ניחא לי דלהוי תרעומת דשמעון עלי אלמא לא הדר עליה

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מבררים באיזה שטר מדובר שצריך להמלך. תחילה מעמידים זאת בשטרי מקח, שאם לא כתבו אחריות בשטר זה לא גובים אפילו מנכסים בני חורין של החייב. בהמשך מביאה הגמ׳ דברי אביי שאם ראובן מכר שדה לשמעון ובא בעל חוב של ראובן לקחת את השדה מיד שמעון, לראובן יש זכות לדון מול בעל החוב ולפצות אותו כך שלא ייקח את השדה מיד שמעון, שכן ראובן יכול לטעון שאחרי שבעל החוב יקח את השדה משמעון , שמעון יפעיל את סעיף האחריות ויתבע את ראובן. הגמ׳ מביאה שיש אומרים שאביי טוען שלראובן זכות זו גם במקרה שלא מכר באחריות כלומר ששמעון לא יכול לתבוע אותו והטעם הוא שראובן לא מעוניין ששמעון יתרעם עליו. מכאן מוכחים תוס׳ שבשטר מכר אם אין אחריות, הקונה לא יכול לבוא בתביעה למוכר ואינו יכול לגבות ממנו גם לא מנכסים בני חורין. 

מקטע 2: 

אבל אי נגזל טרפה חוזר על הגזלן אפילו בלא אחריות ואפילו ממשעבדי כיון דהוי מקח טעות הוי ליה שטר הלואה והשתא אתי שפיר דלא קאמר הכא פירי דמיירי שבעל חוב טרפה ולית ליה פירי כדאמר לקמן (בבא מציעא דף טו.) בעל חוב גובה את השבח שבח אין פירי לא

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מסבירים שבמקרה של שטר מכר שהתברר שהשדה לא הייתה של המוכר (גזל אותה) והנגזל תובע אותה מיד הקונה. גם אם אין אחריות בשטר יכול הקונה לתבוע את המוכר (הגזלן) ולגבות מנכסים שלו אפילו משעובדים כיון שכל העסקה מוגדרת כמקח טעות והשטר הוא למעשה שטר הלוואה (שטר חוב). לפי הסבר זה ברור מדוע שמואל שפרט את הנושאים בהם צריך להמלך במוכר לא כלל את הדרישה להימלך בסופר לגבי פרות שיפיק השדה כיוון שהגמ׳ בדף טו. קובעת שבמקרה שבעל חוב בא לגבות מהקרקע, הוא יכול לגבות רק מהשדה וזה כולל שבח השדה אך לא הפרות - ״והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח שבח אין אבל פירות לא״.

מקטע 3: 

והא ניחא נמי דלקמן (שם) אמר שמואל אמליך וכתוב שופרא ושבחא ופירי ולא קאמר שעבוד כדהכא משום דלקמן מיירי בנגזל שטרפה אף בלא כתיבת שעבוד חוזר עליו ואפילו ממשעבדי והיינו טעמא כדפרישית דכיון דיש לו שטר מקח והרי מקח בטל שגזולה היתה והוי ליה שטר הלואה דאמרינן ביה אחריות טעות סופר הוא

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מעלים קושי צפוי ומשיבים עליו. בדף טו. מביאה הגמ׳ את דברי שמואל שיש להימלך בסופר גם לעניין גבייה של נכסים מובחרים וגם פירות ״אמר ליה שמואל לרב חיננא בר שילת אמליך וכתוב שופרא שבחא ופירי״ אך לא התייחס לנושא שעבוד נכסי הקונה לעסקה בניגוד לדברי שמואל כאן. ומשיבים תוס׳ ששם בדף טו. הגמ׳ מעמידה את הדברים בשדה שנגזלה ע״י המוכר ובא הנגזל לגבות מהקונה. ובמקרה זה הקונה חוזר אל המוכר אפילו כשאים סעיף של שעבוד וגובה אפילו מנכסים משועבדים כמו שפירש תוס׳ לעיל כיוון שהמקח בטל (היות וזו שדה גזולה) והשטר הוא למעשה שטר הלוואה שלגביו אומרים שאחריות טעות סופר היא. כלומר שהקונה יכול לגבות מנכסים משעובדים.

מקטע 4: 

והא דאמר שמואל בחזקת הבתים (ב"ב דף מג.) המוכר שדה שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו הא לאו הכי מעיד לו עליה אפילו נמצאת שאינה שלו משמע דלא הדר עליה התם מיירי שפירש לו בשטר שלא באחריות אבל סתמא הדר עליה:

הסבר מקטע 4:

תוס׳ מעלים קושי נוסף להסברם ומשיבים עליו. במסכת בבא בתרא דף מג. מביאה הגמ׳ את דברי שמואל שהמוכר שדה שלא באחריות, כלומר שסיכמו שהקונה לא יוכל לחזור ולגבות ממנו אם יתברר שהשדה גזולה, למוכר אסור להעיד על הקונה שהשדה היא של הקונה כיוון שבכך הוא מאפשר לבעל החוב שלו (של המוכר) לגבות את הקרקע מהקונה. ומכאן עולה שלולא סיכמו בינהם שהקונה לא יוכל לתבוע את המוכר, לא הייתה בעיה שהמוכר יעיד לקונה כי לקונה אין אפשרות לגבות מהמוכר, בניגוד למה שהעמדנו שבגזילה למרות שאין סעיף של אחריות נכסים יכול הקונה לגבות מהמוכר (הגזלן). ומשיבים תוס׳ כי שם מדובר שיש בשטר סעיף מפורש שהמכירה נעשית ללא אחריות, אבל ללא סעיף זה, גם בשטר סתם  ללא התייחסות לשעבוד יכול לגבות מנכסים של המוכר

לבלוג המלא