דף יד. - מאי טעמייהו דרבנן

 | תוס׳ ד״ה:    מאי טעמייהו דרבנן

 | תמצית:  שמואל הסיק שלשיטת חכמים גם בשטר ללא אחריות נכסים גובה מנכסים משעובדים מבלי שהכיר את הברייתא שהביאה הגמ׳ לסתור דבריו.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

תימה אי שמואל ידע ברייתא דקתני אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים א"כ היה לו לפרש המשנה כוותיה ולא הוה איתותב ואי לא ידע ברייתא מנליה דלרבנן אין בו אחריות וגבי ממשעבדי וי"ל דלא ידע הברייתא ומ"מ אית ליה מסברא כדפרישית לעיל (בבא מציעא דף יג: ד"ה דברי) דאי לא גבי ממשעבדי לא גבי נמי מבני חרי כמו לר"מ:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ דנה במחלוקת ר׳ מאיר וחכמים בשטר חוב שנמצא. לפי שמואל, ר' מאיר סובר ששטר ללא אחריות נכסים כלל אינו בר-גבייה. כתוצאה מכך, כאשר אין בשטר אחריות נכסים – אין חשש שמישהו ינצל אותו לרעה. שמואל מצמצם את תחולת המשנה למקרה שהחייב אינו מודה, ולדעתו אין כאן מחלוקת על קנוניה, אלא רק על עצם יכולת הגבייה של שטר חוב. הגמ׳ מביאה ברייתא לפיה אם אין בשטר אחריות נכסים עדיין יכולים לגבות מנכסים שהם בני חורין. הברייתא חולקת על שמואל בשני עניינים:

• הקושיא הראשונה – שמואל מעמיד את המשנה כר׳ אלעזר כאשר החייב אינו מודה, אך מלשון הברייתא נראה שמדובר כשהחייב מודה.

• הקושיא השנייה – לפי הברייתא, שטר חוב שאין בו אחריות נכסים עדיין אפשר לגבות מנכסים בני חורין, ולכן אין לחשוש לפרעון וקנוניה.

הגמ׳ אומרת ששמואל מסביר את טעמם של חכמים שחוששים לפרעון וקנוניה, משום שלשיטתם אחריות טעות סופר היא, וגם כשאין בשטר אחריות בפועל – היא כלולה בעסקה ורק בטעות הסופר לא רשם זאת, ולכן לשיטתם גובה אף מנכסים משועבדים.

מקטע 1: 

תימה אי שמואל ידע ברייתא דקתני אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים א"כ היה לו לפרש המשנה כוותיה ולא הוה איתותב ואי לא ידע ברייתא מנליה דלרבנן אין בו אחריות וגבי ממשעבדי

הסבר מקטע 1:

תוס׳ תוהים כיצד שמואל מסביר את טעמם של חכמים. שהרי אם ידע את הברייתא לפיה חכמים אומרים "אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים" (שסותרת את דעתו), מדוע לא העמיד את המשנה לפי הברייתא ואז לא היו סותרים את דעתו? ואם לא הכיר את הברייתא, כיצד ידע שלפי חכמים שטר שאין בו אחריות ניתן לגבות ממשעובדים?

מקטע 2: 

ויש לומר דלא ידע הברייתא ומכל מקום אית ליה מסברא כדפרישית לעיל (בבא מציעא דף יג: ד"ה דברי) דאי לא גבי ממשעבדי לא גבי נמי מבני חרי כמו לר׳ מאיר:

הסבר מקטע 2:

תוס׳ משיבים כי שמואל לא ידע את הברייתא, ושיטתו מבוססת על סברא. כפי שהם מסבירים לעיל בבא מציעא דף יג: בד״ה "דברי", ר׳ אלעזר הסיק שאם בשטר ללא אחריות לא היה ניתן לגבות ממשעובדים, אזי גם לא ניתן היה לגבות מבני חורין. זאת משום שלפי שיטת ר׳ מאיר, כיוון שהלווה מחל על השעבוד – הוא מחל גם על עצם החוב.

לבלוג המלא