ראובן מכר שדה לשמעון ובא בעל חוב של ראובן לקחת את השדה מיד שמעון תוספות תוהים מדוע לא מספיק ששמעון (הקונה) יטען בבית הדין, ומדוע חשוב שגם ראובן (המוכר) יוכל לדון ישירות עם בעל החוב.
| תוס׳ ד״ה: דינא הוא דאתי ראובן
| תמצית: יש כמה יתרונות לכך שגם ראובן (המוכר) יוכל לדון מול בעל החוב, ולא רק שמעון (הקונה), שממנו בעל החוב רוצה לגבות את הקרקע. לדוגמה, יתרונות אלו קיימים במקרים של גילוי עדות או ראיה חדשה, חיוב שבועה דאורייתא, מצב בו ראובן פיקח יותר, זמין יותר, או שבעל החוב לא יעז לטעון נגדו טענות שקר.
הטקסט המלא של פירוש תוס׳:
תימה מאי נפקא מינה דהא כל מה שיוכל לטעון ראובן טוען שמעון דטוענין ללוקח ואין לומר דנ"מ אם יש לבע"ח עדים שקרובים לראובן ורחוקים לשמעון דאי טעין נמי שמעון הם פסולים דכיון דאי מפסיד שמעון הדר על ראובן כדמוכח ספ"ק דמכות (דף ז.) גבי אלעא וטוביה קרובים דערבא הוו וקא מסיק דפסולים אף ללוה ולמלוה כיון דאי לית ליה ללוה אזיל בתר ערבא ומהאי טעמא נמי א"ל דנ"מ אם יש לשמעון עדים שהם קרובים לו ורחוקים לראובן דכי נמי טוען ראובן פסולים שעל פי עדותם ישאר הקרקע ביד שמעון שהוא קרובם וכל שכן כשקנה שלא באחריות שהם פסולים שאז מרויחים לו הקרקע לגמרי וי"ל דנ"מ אם אמר שמעון אין לי עדים ואין לי ראיה ואח"כ מצא עדים או ראיה שהוא אינו יכול להביא דאין הלכה כרשב"ג בראיה אחרונה (סנהדרין דף לא.) וראובן יביאם א"נ כגון שבעל חוב חייב שבועה דאורייתא לראובן והשתא יגלגל עליו שבועה שלא פרע אבל לשמעון לא ישבע אלא שבועה דרבנן ובפרק הכותב (כתובות דף פח.) אמר אי פקח הוא מייתי ליה לידי שבועה דאורייתא אלמא יש חומר בשבועה דאורייתא יותר משבועה דרבנן בנרות דולקות ונודות נפוחות כדמפרש בתשובת הגאונים ועוד נפקא מינה כגון שראובן פקח ובעל דברים ועוד שאינו מעיז ברצון נגד ראובן לפי שידע שפרעו או אם יכול ראובן ללכת עמו לב"ד הגדול ושמעון אינו יכול.
הסבר הגמ׳:
הגמ׳ מביאה את דברי אביי שאם ראובן מכר שדה לשמעון ובא בעל חוב של ראובן לקחת את השדה מיד שמעון, לראובן יש זכות לדון מול בעל החוב. בעל החוב אינו יכול לטעון שהדין שלו הוא עם הקונה בלבד. שכן ראובן יכול לטעון שאחרי שבעל החוב יקח את השדה משמעון, שמעון יפעיל את סעיף האחריות ויתבע את ראובן.
מקטע 1:
תימה מאי נפקא מינה דהא כל מה שיוכל לטעון ראובן טוען שמעון דטוענין ללוקח ואין לומר דנפקא מיניה אם יש לבעל חוב עדים שקרובים לראובן ורחוקים לשמעון דאי טעין נמי שמעון הם פסולים דכיון דאי מפסיד שמעון הדר על ראובן כדמוכח סוף פרק קמא דמכות (דף ז.) גבי אלעא וטוביה קרובים דערבא הוו וקא מסיק דפסולים אף ללוה ולמלוה כיון דאי לית ליה ללוה אזיל בתר ערבא
הסבר מקטע 1:
תוס׳ תוהים מדוע נדרש דין זה שראובן (המוכר) יוכל לטעון בבית דין מול בעל החוב במקום שמעון (הקונה), הרי כל מה שראובן יכול לטעון יכול לטעון גם שמעון שכן בית הדין יטען לקונה כל מה שיכול המוכר לטעון. תוס׳ שוללים הסבר אפשרי שלבעל חוב יש עדים שקרובים לראובן אך אינם קשורים לראובן ובמקרה זה אם ראובן רשאי לדון הרי הם פסולים ואם רק שמעון רשאי לדון הרי עדותם תתקבל. תוס׳ דוחים הסבר זה כיוון שהעדים יהיו פסולים בכל מקרה, גם לשמעון, כיוון שאם שמעון מפסיד הוא חוזר לגבות מראובן על סמך עדות שפסולה לראובן. תוס׳ מביאים הוכחה ממסכת מכות דף ז. שם מסופר על אלעא וטוביה שהיו קרובי הערב על הלוואה והגמ׳ אומרת שהם פסולים להעיד גם ללוה ולמלווה. כיוון שאם ללוה לא יהיה לשלם יבוא המלווה לגבות מהערב על סמך עדות קרוביו.
מקטע 2:
ומהאי טעמא נמי אין לומר דנפקא מינה אם יש לשמעון עדים שהם קרובים לו ורחוקים לראובן דכי נמי טוען ראובן פסולים שעל פי עדותם ישאר הקרקע ביד שמעון שהוא קרובם וכל שכן כשקנה שלא באחריות שהם פסולים שאז מרויחים לו הקרקע לגמרי
הסבר מקטע 2:
הטעם שהביאו תוס׳ וההוכחה משמשת לשלילת מקרה הפוך שהעדים קרובים לשמעון הקונה ולא לראובן המוכר. ולכאורה היה ניתן לומר שכיון אינם יכולים להעיד לשמעון יעידו לראובן. גם במקרה זה אין הבדל בין אם ראובן (המוכר) דן מול בעל החוב או שמעון (הקונה), שגם אם ראובן דן הם פסולים להעיד כיון שעל פי עדותם תשאר הקרקע ביד שמעון קרובם ובייחוד אם העסקה כללה סעיף שאין אחריות שאז בעדותם הם מרוויחים לו את הקרקע לגמרי,שהרי לשמעון אין יכולת לגבות כנגדה מראובן אם תעבור הקרקע לבעל החוב.
מקטע 3:
ויש לומר דנפקא מיניה אם אמר שמעון אין לי עדים ואין לי ראיה ואח"כ מצא עדים או ראיה שהוא אינו יכול להביא דאין הלכה כרשב"ג בראיה אחרונה (סנהדרין דף לא.) וראובן יביאם
הסבר מקטע 3:
תוס׳ מציעים הבדל אחד במקרה ששמעון אמר בפני בית דין שאין לו עדים או ראיה ואח״כ מצא עדים או ראיה. שאז שמעון לא יוכל להביאם וראובן כן. שכן במחלוקת בין חכמים ורבן שמעון בן גמליאל במסכת סנהדרין דף לא. בסוגיה של ראיה אחרונה, דנים שאם אחרי שאמר שאין לו עדים או ראיה חזר וטען שיש לו, לחכמים אין בכך כלום ולא יוכל להביאם כיוון שחוששים שמא שכר עדים או זייף ראיה. רשב״ג אומר שמקבלים ממנו. הגמ׳ אומרת שדווקא בנושא זה אין הלכה כרשב״ג, ולכן במקרה זה ראובן יוכל להביא את העדים.
מקטע 4:
אי נמי כגון שבעל חוב חייב שבועה דאורייתא לראובן והשתא יגלגל עליו שבועה שלא פרע אבל לשמעון לא ישבע אלא שבועה דרבנן ובפרק הכותב (כתובות דף פח.) אמר אי פקח הוא מייתי ליה לידי שבועה דאורייתא אלמא יש חומר בשבועה דאורייתא יותר משבועה דרבנן בנרות דולקות ונודות נפוחות כדמפרש בתשובת הגאונים
הסבר מקטע 4:
תוס׳ מציעים הסבר נוסף להבדל בין ראובן (המוכר) לשמעון (הקונה) ביכולם לדון מול התובע (בעל החוב של ראובן). שגם במקרה שבעל החוב חייב שבועה דאוריייתא לראובן הרי ראובן יוכל לגלגל עליו שבועה שלא כבר פרע את החוב. בעוד שמול שמעון זו תהיה שבועה מרבנן. תוס׳ מדגישים את ההבדל בין השבועות במסכת כתובות דף פח. דנים בבעל שנתבע על הכתובה ע״י אשתו לאחר שכבר שילם ואומרת הגמ׳ שם, שאם הוא פקח הוא יביא אותה להשבע שבועה דאורייתא. כלומר שבועה דאורייתא חמורה משבועה דרבנן, ששבועה דאוריתא נעשית בבית דין בטקס שנועד להפחיד את הנשבע ולהזהירו על שבועת שקר. הטקס הכולל נרות דולקים ונודות מים ריקים נפוחים שמפוצצים אותם להשמיע רעש גדול כפי שמפורט בתשובת הגאונים לגבי ביצוע הטקס. (במצב זה יש רבים שמעדיפים להמנע משבועה דאורייתא ומעדיפים לשלם...)
מקטע 5:
ועוד נפקא מינה כגון שראובן פקח ובעל דברים ועוד שאינו מעיז ברצון נגד ראובן לפי שידע שפרעו או אם יכול ראובן ללכת עמו לבית דין הגדול ושמעון אינו יכול [ועוד עיין תוס' כתובות צב: ד"ה דינא הוא וכו']:
הסבר מקטע 5:
תוס׳ מציעים הבדלים נוספים בין ראובן לשמעון שאינם נגרמים מהבדלים הלכתיים. כגון שראובן פקח משמעון ויודע לטעון בבית דין. כמו כן בעל החוב מכיר את ראובן ולא יעיז כנגדו פניו במקרה שיודע שראובן פרע לו את החוב לעומת שמעון שאין בינהם קשר כמו כן במקרה שנדרש לדון במקרה בבית הדין הגדול (בירושלים) וראובן יכול ללכת לדון ושמעון אינו יכול.
Commentaires