תוספות מבארים את תשובת הגמרא ומדייקים כי אין מדובר באמת בשני נושאים נפרדים אלא בנושא אחד, משום שהטענה שלא חוששים לקנוניה נובעת ישירות מהמשנה, ולכן הגמרא לא מחשיבה זאת כנושא עצמאי. לגבי שמואל, מכיוון שטענתו לא התבססה על המשנה אלא על סברא כללית, הברייתא חולקת עליו בשני עניינים מפורשים.
| תוס׳ ד״ה: הני תרתי מילי נינהו חדא היא
| תמצית: טענת ר׳ אלעזר שלא חוששים לקנוניא היא מכח המשנה ולכן הברייתא לא חולקת על הטענה הזו.
הטקסט המלא של פירוש תוס׳:
וא"ת ואמאי חדא היא הלא לא הוצרך לומר ר"א אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן דהומ"ל בין במודה בין באינו מודה לרבי מאיר יחזיר באין בו אחריות דאינו גובה בו כלום ולרבנן לא יחזיר דגבי ממשעבדי וחיישינן לקנוניא וי"ל דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתניתין קשיתיה דתנן וכל מעשה ב"ד יחזיר אלמא לא חיישינן לקנוניא ולא יעמידנו בשטרי חלטאתא כדדחי לקמן (בבא מציעא דף טז:) וכיון דמכח מתניתין קאמר לא חשיב לה אבל מה שמפרש דלר"מ אינו גובה כלום באין בו אחריות זה לא הזקיקה אותו המשנה לפרש ולכך קאמר חדא היא ולשמואל בתרתי משום דהא דקאמר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא לא מכח מתניתין קאמר דהא בעלמא קאמר ליה מצא שטר הקנאה בשוק כו'.
הסבר הגמ׳:
הגמ׳ מביאה את דעת ר׳ אלעזר ודעת ר׳ יוחנן לגבי מחלוקת ר׳ מאיר וחכמים בשטר חוב שנמצא. לפי ר׳ אלעזר המחלוקת ביניהם היא כהשחייב לא מודה בשטר. ר' מאיר סבור ששטר שאין בו אחריות נכסים אינו מאפשר גבייה כלל – לא מנכסים משועבדים (שמכר הלווה לאחרים) ולא מנכסים בני חורין (שעדיין בבעלותו), ולכן ניתן להחזירו.חכמים סוברים כי שטר כזה מאפשר גבייה לפחות מנכסים בני חורין, ולכן יש לחשוש לשימוש לרעה ולא להחזירו.
לפי שמואל, ר' מאיר סובר ששטר ללא אחריות נכסים כלל אינו בר-גבייה. כתוצאה מכך, כאשר אין בשטר אחריות נכסים – אין חשש שמישהו ינצל אותו לרעה. שמואל מצמצם את תחולת המשנה למקרה שהחייב אינו מודה, ולדעתו אין כאן מחלוקת על קנוניה, אלא רק על עצם יכולת הגבייה של שטר חוב.
הגמרא מביאה ברייתא לפיה אם אין בשטר אחריות נכסים עדיין יכולים לגבות מנכסים שהם בני חורין, הברייתא סותרת את דעת ר’ אלעזר בנושא אחד ואת דעת שמואל בשני נושאים.שלפי ר’ מאיר, בשטר ללא אחריות לא ניתן לגבות מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין.שלפי ר’ מאיר, גם כאשר החייב מודה בשטר, יש לחשוש לפרעון ולקנוניה.הגמרא משיבה כי למעשה מדובר בנושא אחד בלבד, שכן ר’ אלעזר מסביר שהמחלוקת היא רק כאשר החייב אינו מודה, ולכן אין כאן סתירה בשני עניינים נפרדים.
מקטע 1:
ואם תאמר ואמאי חדא היא הלא לא הוצרך לומר ר"א אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן דהוי ליה מצי למימר בין במודה בין באינו מודה לרבי מאיר יחזיר באין בו אחריות דאינו גובה בו כלום ולרבנן לא יחזיר דגבי ממשעבדי וחיישינן לקנוניא.
הסבר מקטע 1:
תוס׳ מצבעים על קושי אפשרי בתשובת הגמ׳ שמדובר ב-2 נושאים הנובעים מנושא אחד. שהיה מקום לומר שאין הנושאים קשורים בהכרח, הרי אם ר׳ אלעזר סובר שאין גובים כלל בשטר שאין בו אחריות לא היה צריך לומר שכשחייב מודה דברי הכל (ר׳ מאיר וחכמים) שמחזירים ולא חוששים לפרעון וקנוניה. כיוון שהיה יכול לטעון שבין אם מודה בשטר ובין אם הלווה אינו מודה בשטר לפי ר׳ מאיר בשטר שאין בו אחריות שאינו יכול לגבות ממנו מחזירים, ולחכמים לא יחזיר כי יכול לגבות ממשועבדים וחוששים לקנוניא. לפי זה טענות ר׳ אלעזר אינן קשורות בהכרח והברייתא סותרת שני נושאים נפרדים.
מקטע 2:
ויש לומר דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתניתין קשיתיה דתנן וכל מעשה בית דין יחזיר אלמא לא חיישינן לקנוניא ולא יעמידנו בשטרי חלטאתא כדדחי לקמן (בבא מציעא דף טז:) וכיון דמכח מתניתין קאמר לא חשיב לה אבל מה שמפרש דלרבי מאיר אינו גובה כלום באין בו אחריות זה לא הזקיקה אותו המשנה לפרש ולכך קאמר חדא היא.
הסבר מקטע 2:
תוס׳ מציעים דחיה לקושי זה. שיש לומר שר׳ אלעזר הוסיף לומר שלא חוששים לפרעון וקנוניא, זה משום שמשנה (בדף כ.) הייתה קשה לו. שהמשנה אומרת שכל מעשה בית דין (שטרות) יחזיר, ומכאן שאין חוששים לקנוניא. אמנם הגמ׳ שם מציעה להעמיד משנה זו בשטרי חלטאתא, שטר המתיר להפקיע נכסי חייבים, אך ר׳ אלעזר לא העמיד זאת כך וכיון שמכח המשנה טען שאין חוששים לקנוניא הגמ׳ לא סופרת זאת כנושא נפרד. אבל לעומת זאת, מה שמפרש שלפי ר׳ מאיר בשטר ללא אחריות לא גובה כלום זו פרשנות שלו ולכן הגמ׳ אומרת שהברייתא חולקת עליו רק בנושא אחד.
מקטע 3:
ולשמואל בתרתי משום דהא דקאמר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא לא מכח מתניתין קאמר דהא בעלמא קאמר ליה מצא שטר הקנאה בשוק כו'.
הסבר מקטע 3:
הגמ׳ אומרת שהברייתא חולקת על שמואל בשני נושאים. שחוששים לפרעון וקנוניא וכן שר׳ מאיר סובר שבשטר ללא אחריות לא גובים מנכסים בני חורין.
Comments