דף יא: - וכי בצד שדהו של ר"ג היו עומדין

מתי חצרו של אדם קונה לו? תוספות מעלים מספר שאלות, קושיות ותירוצים מתוך הסוגיה בגמרא, תוך שהם משווים בין מקרים דומים במסכתות אחרות

. 

 | תוס׳ ד״ה:    וכי בצד שדהו של ר"ג היו עומדין

 | תמצית:  חצר המשתמרת היא לדעת הקונה, אם יש לו בית שגובל בחצר זה נחשב שהוא עומד בצד שדהו.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

וא"ת והלא התבואה היתה בביתו של ר"ג כדמוכח בירושלמי פרק ג' דמעשרות וביתו של רבן גמליאל היה משתמר ויש לומר דלגבי זקנים לא היה משתמר שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתן ואם תאמר שלהי השואל (לקמן בבא מציעא דף קב.) גבי הזבל של בעל הבית מוקי לה בגמרא בתורי דאתו מעלמא ובחצר דמשכיר וכרבי יוסי בר' חנינא והשתא והלא השוכר משתמש בחצר ואם כן הזבל משתמר לדעת השוכר בחצר ואיך יזכה המשכיר בזבל תורי דאתו מעלמא ויש לומר שגם משכיר ביתו פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד שדהו [וע"ע תוספות גיטין עט: ד"ה פנימית]:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ דנה האם חצרו של אדם קונה לו גם שלא מדעתו ומחלקת שבמקרה שאין החצר משתמרת רק אם עומד לצד שדהו זכה. רבי אבא מקשה לעולא ממעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו נוסעים בספינה אמר רבן גמליאל מעשר שאני עתיד להפריש נתון ליהושע (שהיה לוי) ומקומו מושכר לו (שיקנה פרות המעשר אגב קרקע), הגמ׳ מבינה שמדובר שרבן גמליאל הקנה להם את המעשר בקניין חצר ומקשים על המסקנה שרק אם עומד לצד שדהו זכה, ממקרה זה שבו ר׳ יהושע ור׳ עיקבא ור׳ היו עימו בספינה ולא לצד השדה של ר׳ גמליאל.

מקטע 1: 

ואם תאמר והלא התבואה היתה בביתו של רבן גמליאל כדמוכח בירושלמי פרק ג' דמעשרות וביתו של רבן גמליאל היה משתמר ויש לומר דלגבי זקנים לא היה משתמר שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתן

הסבר מקטע 1:

הגמ׳ שואלת כיצד ר׳ גמליאל הקנה להם פירות מעשר אגב קרקע בקניין חצר כאשר הם לא לצד השדה. תוס׳ מעלים דחיה אפשרית כנגד שאלת הגמ׳ אך דוחים אותה. ניתן לומר שמדובר שהיה זה במקום המשתמר, כפי שמוכח בירושלמי מסכת מעשרות פרק ג׳ משנה ג׳, וביתו של רבן גמליאל הינו מקום משתמר, ולפי זה אין מקום לקושית הגמ׳ כי מסקנת הגמ׳ שבחצר משתמרת לא נדרש שיעמוד בצד שדהו. ודוחים תוס׳ שיש לומר שלגבי זקנים, ר׳ יהושע ור׳ עקיבא לא היה משתמר כיוון שלא היה הפסק בין התבואה שלו לתבואה שהקנה להם (אין שמירה מפני הפועלים של רבן גמליאל).

מקטע 2: 

ואם תאמר שלהי השואל (לקמן בבא מציעא דף קב.) גבי הזבל של בעל הבית מוקי לה בגמרא בתורי דאתו מעלמא ובחצר דמשכיר וכרבי יוסי בר' חנינא והשתא והלא השוכר משתמש בחצר ואם כן הזבל משתמר לדעת השוכר בחצר ואיך יזכה המשכיר בזבל תורי דאתו מעלמא

הסבר מקטע 2:

במסכת בבא מציעא דף קב. אומרת המשנה שהזבל (של שוורים) שייך לבעל הבית ולא למשכיר הבית. הגמ׳ שם מבררת באיזה מצב מדובר ומעמידה את דברי המשנה כאשר החצר נשארה ברשות המשכיר ולשוכר יש רק רשות להשתמש, והשוורים אינן שייכים למשכיר וגם לא לשוכר. ולפי ר׳ יוסי ברבי חנינא קנתה לו חצרו של המשכיר שלא מדעתו. מקשים תוס׳ שלפי הסבר זה יוצא שכיוון שלשוכר יש רשות להשתמש בחצר, והזבל משתמר רק על דעתו ולא על דעת המשכיר, איך יזכה המשכיר בזבל של השוורים שאינם שלו?

מקטע 3: 

ויש לומר שגם משכיר ביתו פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד שדהו [וע"ע תוספות גיטין עט: ד"ה פנימית]:

הסבר מקטע 3:

מסבירים תוס׳ שיש לומר שגם המשכיר שותף לאותה חצר ולכן נחשב עומד בצד שדהו ולכן חצרו זכתה לו בזבל. אחרת, אע"פ שהתבואה הייתה בביתו של רבן גמליאל שהיה משתמר (כפי שמוכח בירושלמי), לא נחשב שהיא משתמרת לגבי זקנים מפני בני ביתו של רבן גמליאל (לפי תוס׳ ד״ה הפנימית מסכת גיטין דף עט:).

לבלוג המלא