דף דף נ. - תגרי לוד המתוחכמים

תגרי לוד המתוחכמים הם למעשה השחקן הרציונלי ביותר בכלכלת שוק, מייד מנתחים עלות צפויה בכל שינוי ומחשבים תועלת צפויה מכל הזדמנות. מולם ניצבים החכמים המנסים להסדיר חוקי שוק בסיסים שיבטיחו תחרות הוגנת במשא ומתן. פירוש תוספות מלווה את השאלות וההתלבטויות של הגמרא בסוגיה ומאיר את הבנתנו לגבי המשחק בין החכמים ובין התגרים וגם מחלוקת בין רש״י לתוספות בהבנת עמדת הגמרא.

פירוש תוספות ארוך, משולבות בו הערות שהפכו חלק מהפירוש, הוא גם חוזר על רש״י ומסביר אותו ואת הקשיים של רש״י בפירוש, בקיצור 🤔, עדיין לא מרגיש שהצלחתי וירדתי מספיק להבנת דברי תוספות. אפילו אחרי שנעזרתי בהסבר תוס׳ באנגלית ובטבלאות המצויינות של דרשו. אבל משפט אחד של הפני יהושע (שברוב הפעמים קשה לי להבין את דבריו ממש כמו תוספות) האיר את אחד היסודות בהבנת מהלך הסוגיה:

הפני יהושע שהתוס' הוסיפו סברא זו דתגרי לוד היו חפצים יותר בביטול מקח ששניהם חוזרים מדין אונאה שידו על העליונה כיון דאידי ואידי בכדי שיראה או כל היום וטעם סברא זו נראה דאע"ג דתגרי לוד לא היו רוצים לחזור דהוו בקיאי טובא, מכל מקום ניחא להו בהא כדי שלא יוכל המתאנה לומר בעל כורחו תן לי מה שאניתני וכיון שהם היו יכולים לחזור על כן אפשר שהלה אינו רוצה לבטל המקח ובעל כורחו צריך למחול האונאה או לפשר עמהם.

יש משפט פופלרי כזה שאומר שלדעת מה אתה רוצה פירושו לדעת על מה אתה מוכן לוותר, וזה בעצם המתח שיש בהסבר הסוגיה. ההבנה הזו שתגרי לוד לא הסתפקו במחיר הגבוה עד שישית ממחיר השוק אלא כיוונו לפערים משמעותיים יותר ולא חששו כל כך מביטול המקח כי בפועל (בכפוף לביקוש ולהיצע) הם יכלו לדחוק בקונה להתפשר על מחיר גבוה יותר. וזה די הפוך מהאינטואיציה הראשונה לגבי אונאת ממון, שביטול מקח זה האמצעי הקיצוני ביותר למנוע אונאה, במובן שאחרי ביטול מקח מתחילה הפשרה והמחילה בחסות כוחות השוק. בסוף הגמרא דוחה את ההבנה הזו ואומרת שהרווח שלהם היה דווקא בטעויות הקטנות.

יש עוד כמה דברים מעניינים להגיד על הסבר תוס׳ אבל אולי נשאיר אותם לפוסט אחר. כעת נצלול לסוגיה ולהסבר פירוש תוספות.

---

תוס׳ ד״ה: אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה כו'

הסבר הגמ׳:

המוכר גבה עבור חפץ סכום גדול יותר ממחירו בשוק. הגמ׳ דנה האם במקרה ששיעור הטעות הוא פחות משישית יש מחילה לאלתר או עד שיראה לתגר או לקרובו. גם אם נאמר שבפחות משישית יכול לחזור בו עד שיראה לקרובו ההבדל בין פחות משישית לשישית הוא שבפחות משישית קנה ואינו יכול לבטל את המקח אלא לקבל את שיעור הטעות ובשישית יד מתאנה על העליונה, כלומר יש לו אפשרות לדרוש ביטול של הקניה או החזרת האונאה. הגמ׳ מנסה להביא ראיה מהמעשה במשנה שר׳ טרפון קבע ששיעור אונאה הוא שליש למקח ושמחו תגרי לוד, אבל אחרי שאמר להם שכל היום מותר לקונה לחזור, אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומינו וחזרו לדברי חכמים. הגמ׳ בנקודה זו אומרת שפחות משישית לרבנן זה כמו פחות משליש לפי ר׳ טרפון. אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה לתגר או לקרובו, כאשר בפחות משישית יש לו זמן להתייעץ ולחזור ולקבל את ההפרש ואין מחילה אוטמטית אז ברור מדוע חזרו תגרי לוד לשיטת חכמים. אך אם נאמר שהמחילה אוטמטית מדוע תגרי לוד חזרו לשיטת חכמים הרי בשיעור טעות של פחות משליש מהמקח הקונה לא יכול להתחרט. לכן הגמ׳ מנסה להבין לפי ר׳ טרפון והשוואה לשיטת חכמים האם גם במחילה ובביטול מקח יש הגבלה של זמן או לא.

להלן האפשרויות השונות בהתפתחות הסוגיה:

שיעור אונאה: רבנן = שישית, ר׳ טרפון=שליש

דין:

• מחילה – שיעור הטעות פחות משיעור אונאה. המקח קיים ואין דרישה להחזיר את הסכום שניתן בטעות.

• קנה ומחזיר אונאה - שיעור הטעות פחות משיעור אונאה. המקח קיים אך צריך להחזיר את הסכום שניתן בטעות.

• יד מתאנה על העליונה - שיעור הטעות הוא אונאה בדיוק. המתאנה מחליט האם לבטל את המקח או לקבל את הסכום שנגבה ביתר או בחסר

• ביטול מקח - יותר משיעור אונאה.. המקח מתבטל

זמן:

• מיד - אין אפשרות לקבל החזר או לבטל את המקח

• עד שיראה - עד שעתיים

• כל היום - עד הלילה (תקנה לפי ר׳ טרפון)

• לעולם - תמיד ישנה אפשרות לבטל את המקח

התפתחות הסוגיה:

• איבעיא להו 1 - הגמ׳ שואלת האם בפחות משישית לרבנן יש מחילה לאלתר (מיידית) או בכדי שיראה. הגמ׳ מסבירה את ההבדל בין האפשרויות.

• תא שמע 1 - ניסיון לענות לשאלה באמצעות ניתוח מדוע אחרי שר׳ טרפון אמר ששיעור הונאה הוא שליש במקום שישית הם שמחו ומדוע אחרי שהוא האריך את הזמן שהקונה יכול לתבוע לכל היום הם חזרו לשיטת רבנן. הגמ׳ מגיעה למסקנה שאם נאמר שפחות משישית זו מחילה מיידית וגם לר׳ טרפון קשה למה חזרו לשיטת חכמים.

• מי סברת - הגמ׳ לא מקבלת את התשובה ומשנה את נקודת ההשוואה בין רבנן לר׳ טרפון. כך שפחות משליש לר׳ טרפון אין דינו שווה לפחות משישית לרבנן, אלא, משישית ועד שליש הדין לפי ר׳ טרפון הוא כמו הדין בשישית בדיוק לרבנן. (הבנת ההשוואה החדשה היא אחת מנק׳ המחלוקת בין רש״י לתוס׳)

• אי הכי - הגמ׳ מקשה שלפי הבנה זו קשה למה התגרים שמחו לכתחילה בר׳ טרפון, הגמ׳ משיבה שלפי כך יש לומר שביטול מקח לעולם חוזר

• שמחו בשתות עצמה - הגמ׳ דוחה את ההכרח לומר שביטול מקח לעולם ומציעה נק׳ השוואה חדשה בין ר׳ טרפון לרבנן ששמחו בשתות עצמה - שאז לפי רבנן זו אונאה ולפי ר׳ טרפון מחילה.(נק׳ מחלוקת נוספת בין רש״י לתוס׳ לאיזו נק׳ השוואה הגמ׳ חוזרת)

• איבעיא להו 2 - הגמ׳ שואלת האם ביותר משישית לרבנן לעולם הקונה יכול לתבוע את ביטול המקח או בכדי שיראה. הגמ׳ מסבירה את ההבדל בין האפשרויות.

• תא שמע 2 - ניסיון לענות לשאלה באמצעות ניתוח מדוע אחרי שר׳ טרפון אמר ששיעור הונאה הוא שליש במקום שישית הם שמחו ומדוע אחרי שהוא האריך את הזמן שהקונה יכול לתבוע לכל היום הם חזרו לשיטת רבנן. הגמ׳ מגיעה למסקנה שאם נאמר שביטול מקח לרבנן לעולם חוזר ולר׳ טרפון כל היום, קשה למה חזרו לשיטת חכמים.

• ביטול מקח לא שכיח - הגמ׳ דוחה את ההכרח לומר שר׳ טרפון עדיף אם לרבנן ביטול מקח לעולם חוזר משום שביטול מקח אינו שכיח.

מקטע 1 - מעיקרא שמחו בר' טרפון משום דשתות לרבנן ידו על העליונה ויתר משתות נמי יכול לחזור בו בכדי שיראה ולר' טרפון כל פחות משליש קנה בעל כורחו ותגרי לוד לא היו חפצים שיתבטל המקח וכל שכן אי בטול מקח לרבנן לעולם חוזר דניחא להו טפי בר' טרפון דלאחר כדי שיראה הוי לדידיה מחילה וכי אמר להו כל היום חזרו דניחא להו בדרבנן דאמרי בפחות משתות ושתות ויתר על שתות הוי מחילה לאחר כדי שיראה ולר' טרפון עד לאחר כל היום

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים לפי הבנת פשט המשנה, שבתחילה שמחו תגרי לוד בר׳ טרפון בגלל שבשישית לרבנן ידו על העליונה ובטעות של יותר משישית (ביטול מקח) הקונה יכול לחזור בו בכדי שיראה. ולר׳ טרפון כל מצב שפחות משליש קנה בעל כורחו, ובעיני תגרי לוד עדיף היה שלא יתבטל המקח. ואם נאמר שלפי רבנן ביטול מקח לעולם חוזר אז ברור שנוח היה לתגרי לוד שיטת ר׳ טרפון שהרי ביחס לרבנן עד טעות של שליש בדיוק הוי מחילה

טבלה 1 – שמחו – לפי פשט משנה

וכאשר אמר להם ר׳ טרפון שאפשר לחזור כל היום, חזרו לשיטת רבנן שהרי גם בפחות משישית, בשישית ויותר משישית אם עבר הזמן הרי זו מחילה. וכיוון שר׳ טרפון קבע משך זמן ארוך יותר של כל היום, תגרי לוד העדיפו את הסיכון שיש בהונאה של יותר משישית לרבנן שאחרי זמן קצר הופכת להיות מחילה מאשר את הקניין הבטוח אך אפשרות שכל היום יבוא הלוקח לקבל את הטעות  לפי ר׳ טרפון.

טבלה 2 – חזרו – לפי פשט משנה

מקטע 2 - ואי משום דלרבנן הוי שתות ויתר על שתות חזרה בכדי שיראה ולרבי טרפון קנה בעל כורחו נוח להם שתהא חזרה בכדי שיראה ואם לא בא תוך כדי שיראה תהא מחילה ממה שקנה בעל כורחו ויחזיר לו אונאה כל היום ומיהו אי בטול מקח לרבנן לעולם חוזר לא חזרו אלא משום פחות משתות ושתות אע"ג דביתר משתות ניחא להו בר' טרפון דקנה בעל כורחו ולאחר כל היום הויא מחילה ולרבנן לעולם חוזר מכל מקום ברווחא דפחות משתות ושתות ניחא להו טפי דבטול מקח לא שכיחא כולי האי ואפילו שכיחא יותר מרויחים בשתות ופחות משתות שהוא מחילה לאחר כדי שיראה ולר' טרפון עד לאחר כל היום ממה שמפסידין ביתר משתות דריוח מועט הוא בין קנה ומחזיר אונאה לחזרה והא דלאחר כל היום הוי לר' טרפון מחילה ולרבנן לעולם חוזר ליכא נפקותא נמי כל כך דרוב פעמים מי שחוזר חוזר בו ביום ומי שאינו חוזר בכל היום אינו חוזר לעולם

הסבר מקטע 2:

אם נאמר שלרבנן בשישית ויותר משישית טעות יכול להחזיר עד שיראה ולר׳ טרפון הוא קונה בעל כורחו (אך יש לו את כל היום לדרוש את החזר הטעות), נוח לתגרי לוד שתהא חזרה בכדי שיראה, כי תוך שעתיים זו כבר מחילה גמורה בעל כורחו של הקונה. אך אם ביטול מקח לעולם חוזר אז למה חזרו לשיטת רבנן, אז רק בשתות ופחות משתות נוח להם ברבנן אבל מיותר משתות ועד שליש נח להם ר׳ טרפון שהמקח קיים בעל כורחו של קונה ולאחר כל היום יש מחילה אך לרבנן לעולם הוא יכול לחזור  

טבלה 3 – קושי למה חזרו אם ביטול מקח לעולם

משיבים תוס׳, שבכל זאת היה נח להם ברווחים בפחות משישית ושישית לפי רבנן כי טעות של יותר משישית אינה שכיחה, וגם אם נאמר שזו טעות שכיחה מרוויחים יותר בשישית ופחות משישית  שנמחלים בזמן קצר לעומת ר׳ טרפון שאמר כל היום. ממה שמפסידים ביותר משתות שיש עדיפות לר׳ טרפון שההבדל בין החזר הטעות לביטול המקח קטן.

ושואלים עוד תוס׳ הרי מעל שישית לר׳ טרפון בסוף היום זו מחילה (עד שליש)  ולרבנן לעולם הוא יכול לחזור למוכר ולבטל את המקח, כיצד אם כן חזרו תגרי לוד לרבנן, ומשיבים תוס׳ שגם כאן אין השלכה משמעותית כיוון שמי שחוזר, חוזר בו ביום ומי שלא חזר בו ביום כבר לא יחזור לעולם.

מקטע 3 - אלא אי אמרת לאלתר הויא מחילה אמאי חזרו הא בדר' טרפון ניחא להו טפי דהא כל היום דר׳ טרפון בשליש הוא דקאמר ואע"ג דאי בטול מקח לרבנן בכדי שיראה ניחא להו בשליש ויתר משליש בדרבנן טפי דלרבנן לאחר שיראה הויא מחילה ולר׳ טרפון עד לאחר כל היום הא ודאי לא שכיח כלל ויזהרו מאונאת שליש ויהיה הכל מחילה לאלתר מי סברת כו' לא משתות ועד שליש פירוש ושתות בכלל כשתות עצמה לרבנן דמי ואין חולק על חכמים אלא דבטול מקח דידהו משוי ליה אונאה אי הכי דרבי טרפון אבטול מקח לחודיה פליג במאי שמחו מעיקרא תפשוט מדשמחו דלרבנן לעולם חוזר ולהכי שמחו דלר' טרפון הויא מחילה לאחר כדי שיראה ובשתות ופחות משתות הם שוים כי אמר להו כל היום חזרו דשתות הויא מחילה בכדי שיראה לרבנן ולר' טרפון לאחר כל היום גם ביתר משתות נמי ניחא להו בדרבנן דשניהם כחם שוה לחזור ולר' טרפון ידו על העליונה כדין שתות ואע"ג דלרבנן לעולם חוזר ולר' טרפון כל היום ותו לא ליכא נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם

הסבר מקטע 3:

הגמ׳ שואלת - אם מחילה היא מייד, מדוע חזרו תגרי לוד, הרי לפי ר׳ טרפון עדיף להם. הרי רק בשליש יכול הקונה לחזור בו עד סוף אך קודם לכן יש יתרון לר׳ טרפון.

תוס׳ מציעים הסבר אפשרי שלמרות זאת היה נח להם לחזור כיוון שלפי רבנן בביטול מקח (מעל שישית) מסגרת הזמן לחזרה היא מצומצמת לעד שיראה ואח״כ אין חזרה ולר׳ טרפון זה כל היום. אך תוס׳ דוחים שטעות בשיעור שליש אינה שכיחה כלל והתגרים נזהרים מאונאת שליש ואז לפי ר׳ טרפון כל טעות נמחלת מיד, ולכן קשה לומר שבפחות משיעור אונאה יש מחילה לאלתר.

תוס׳ מסבירים כיצד הגמ׳ דוחה את הקושי. כשהגמ׳ אומרת – ״מי סברת פחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן...״ היא מבקשת להראות שלא חייב להיות קושי להסביר שבפחות משיעור אונאה יש מחילה. הגמ׳ דוחה את ההבנה הראשונית שהדין בפחות משישית לרבנן דומה לפחות משליש לפי ר׳ טרפון, ואומרת הגמ׳ שיש לומר שמשישית ועד שליש לר׳ טרפון זה כמו שישית לרבנן. ובכלל זה גם שישית עצמה (למרות שבהמשך דברי תוס׳ יוצא שלר׳ טרפון שיעור אונאה אינו כולל שישית עצמה שלר׳ טרפון הוא כמו פחות משישית). נק׳ ההבדל היא לגבי ביטול מקח שלר׳ טרפון יד על העליונה (עד שליש) כך שכשאמר להם ר׳ טרפון כל היום ברור למה חזרו

לפי זה שואלים תוס׳, אם המחלוקת היא רק בביטול מקח שלרבנן שהוא אונאה, מדעו שמחו תגרי לוד כשר׳ טרפון אמר שאונאה עד שליש. ומשיבים תוס׳ שמוכרחים לומר שלרבנן ביטול מקח הוא לעולם, ולכן שמחו, שלפי ר׳ טרפון זו מחילה תוך זמן קצר יותר של עד שיראה.

ולאחר שאמר ר׳ טרפון כל היום, היה נח להם לחזור לשיטת רבנן. כיוון שלמרות שעדיין ביותר משישית לר׳ טרפון יש יתרון מבחינת זמן, לפי רבנן גם יש יתרון מבחינת הדין שגם המוכר יכול לחזור בו ולבטל המקח, ועד שישית יש לרבנן יתרון

התגרים חזרו לשיטת רבנן למרות שלרבנן ביטול המקח לעולם חוזר ולר׳ טרפון רק עד סוף היום וזהו, ולכאורה קשה מדוע חזרו. ומסבירים תוס׳ שבאמת אין הבדל גדול בין השיטות, כפי שאמרו לעיל מי שלא חוזר עד סוף היום לא יחזור בכלל.

מקטע 4 - דאי סלקא דעתך בכדי שיראה במאי שמחו הלא לכולי עלמא פחות משתות מחילה לאלתר ושתות ויתר משתות לכולי עלמא מחילה לאחר שיראה ואדרבה בדרבנן ניחא להו טפי דאמרי ביתר על שתות שניהם חוזרים מר' טרפון דאמר ידו על העליונה ומשני שמחו בשתות עצמה פירוש לא נאמר דשתות עצמה הויא אונאה לר' טרפון כמו לרבנן כדאמר עד השתא אלא משתות ואילך לרבי טרפון כשתות לרבנן אבל שתות עצמה לר' טרפון הויא כפחות משתות והויא מחילה לאלתר ולכך שמחו דלרבנן בכדי שיראה וגם ידו על העליונה וזה הריוח ניחא להו טפי מריוח דיתר על שתות דשניהם חוזרים לרבנן ולר' טרפון ידו על העליונה וכי אמר כל היום חזרו דריוח של יתר משתות דהויא מחילה בכדי שיראה ולר' טרפון אחר כל היום ניחא להו טפי מריוח דשתות עצמה דהוי מחילה לאלתר לר' טרפון לפי שהוא דבר מצומצם

הסבר מקטע 4:

הגמ׳ שואלת אי הכי – במאי שמחו. מסבירים תוס׳, כי אם נאמר שלרבנן ביטול מקח הוא עד שיראה אז לא מובן מדוע שמחו תגרי לוד בשיטת ר׳ טרפון, הלא גם לפי רבנן וגם לפי ר׳ טרפון פחות משישית מחילה מייד ושישית ויותר מחילה לאחר שעבר זמן עד שיראה ואדרבה שיטת רבנן נוחה יותר עבור התגרים כי ביתר על שישית יש ביטול מכר ושניהם יכולים לחזור לעומת ר׳ טרפון שבין שישית לשליש יד המתאנה על העליונה.

הגמ׳ משיבה כי התגרים שמחו בשישית עצמה, ומכאן מסיקים תוס׳ ששישית עצמה לרבי טרפון אינה אונאה כמו שרצינו לומר, אלא יש להסביר שמ-שישית ואילך לר׳ טרפון כמו שישית לרבנן, אבל שישית בדיוק היא כפחות משישית ודינה מחילה מיידית ולכן שמחו בשישית

לפי רבנן בשישית הקונה יכול להחליט על ביטול המקח עד שיראה. והרווח של התגרים בשישית טוב להם יותר מכך שמעל שישית יכול גם המוכר לחזור בו לפי רבנן כאשר לפי ר׳ טרפון רק המתאנה יכול להחליט אם לבטל את המקח או לקבל חזרה את שיעור הטעות. וכשאמר ר׳ טרפון כל היום חזרו

לפי הבנה זו של הגמ׳ - כיוון שריווח של יותר משתות לרבנן הוא מחילה לאחר שעבר זמן עד שיראה ואילו לר׳ טרפון כל היום והתגרים העדיפו יותר את הריוח של יותר משישית מאשר ריוח של שישית כיוון שטעות של שישית בדיוק זה דבר מצומצם

מקטע 5 - ולפי שיטה זו נראה דגרס דאיבעיא להו דקאי אמסקנא דאוקימנא משתות עד שליש לר' טרפון כשתות עצמה לרבנן ושתות עצמה כפחות משתות וקא מבעיא ליה בטול מקח לעולם חוזר או בכדי שיראה תא שמע חזרו אי אמרת בשלמא בטול מקח בכדי שיראה להכי חזרו דמעיקרא שמחו משום שתות עצמה דהויא לר' טרפון מחילה לאלתר וכי אמר כל היום חזרו משום יותר משתות דהויא מחילה לרבנן לאחר כדי שיראה כדמפרש בשמחו משום שתות עצמה אלא אי אמרת בטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו הלא שתות לר' טרפון מחילה לאלתר וגם יותר משתות מחילה לאחר כל היום ולרבנן לעולם חוזר ורש"י פירש דכי אמר בטול מקח לעולם חוזר שתות עצמה הוי אונאה לר' טרפון כמו לרבנן ואפילו הכי פריך אמאי חזרו כדפרש רש"י ודוחק דלעיל כי אמר דבטול מקח לרבנן לעולם חוזר הוה ניחא ליה חזרו לכן נראה כדפרישינן ומשני בטול מקח לא שכיח

הסבר מקטע 5:

לפי שיטה זו, נראה שכשאר הגמ׳ אומרת ״איבעיא להו״ ודנה בשאלה האם ביטול מקח לעולם חוזר או גם עד שיראה, הכוונה שדנו בשאלה זו ביחס למסקנה שמשישית ועד שליש לר׳ טרפון כשישית עצמה לרבנן ושישית עצמה לר׳ טרפון כפחות משישית. והגמ׳ מציעה להסיק מכך שאומרת המשנה שתגרי לוד חזרו לשיטת רבנן, ואם נאמר שביטול מקח בכדי שיראה ברור למה חזרו לשיטת רבנן (ראה טבלה 10) שבתחילה שמחו בר׳ טרפון בשישית (ראה טבלה 9) שאמר מחילה לאלתר וכשאמר כל היום חזרו לשיטת רבנן בגלל שביותר משתות זו מחילה מרגע שיעבור זמן עד שיראה.

אבל אם נאמר שביטול מקח לרבנן לעולם חוזר, למה חזרו, הלא שישית לר׳ טרפון היא מחילה לאלתר וביותר משישית היא מחילה כשיסתיים היום ואילו לרבנן לעולם חוזר

כשהגמ׳ אומרת שמחו בשתות עצמה שלפי רבנן בשישית אונאה לר׳ טרפון זו מחילה. ברור שרש״י ותוס׳ מסכימים אלא שלפי רש״י זה רק בתירוץ זה ולאחר מכן הגמ׳ חוזרת להנחה קודמת. לכן לפי שיטת רש״י כשאמר המקשן בגמ׳ שבטול מקח לעולם חוזר, בשישית עצמה גם ר׳ טרפון סובר שזו אונאה כמו רבנן ואפילו אז הגמ׳ מקשה מדוע חזרו התגרים לנהוג כרבנן כפי שפרש רש״י בדף נ: ד״ה ״אלא״

ודוחק, קשה לתוס׳ הסבר זה, כי כשהגמ׳ אמרה שבביטול מקח לעולם חוזר מובן היה למה חזרו, אבל לפי שיטת רש״י זה דוחק שכן עדיין יש לר׳ טרפון יתרון. לכן תוס׳ מעדיפים את ההסבר שלהם. הגמ׳ משיבה שחזרו משום שביטול מקח אינו שכיח.

מקטע 6 - פירוש שתות עצמה דאמר לר' טרפון דהויא כפחות משתות שנויא דחיקא היא אלא שתות ויתר משתות כשתות עצמה לרבנן ולכך מעיקרא שמחו משום יתר משתות דלר' טרפון הויא מחילה לאלתר לאחר כדי שיראה ולרבנן לעולם חוזר וכי אמר כל היום חזרו משום שתות עצמה דלר' טרפון כל היום ולרבנן בכדי שיראה וביתר משתות נמי לרבנן שניהם חוזרים ולר' טרפון ידו על העליונה ואע"ג דלרבנן לעולם חוזר ולר' טרפון כל היום ותו לא בטול מקח לא שכיח ואפילו שכיח אין נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם כן נראה הסוגיא לפי שיטת רש"י וקשה דמעיקרא כי אמר מי סברת כו' הוי שתות לר' טרפון כמו לרבנן וכי אמר שמחו בשתות עצמה חוזר מסברתו וסובר דשתות לר' טרפון כפחות משתות וכן סוברת בעיא שניה ובמסקנא כי משני בטול מקח לא שכיח חוזר לסברתו הראשונה דשתות לר' טרפון כמו לרבנן והיה לו לגמרא לפרש מי סברת שתות לר' טרפון כמו לרבנן לא שתות כפחות משתות

הסבר מקטע 6:

תוס׳ ממשיכים להציג את שיטת רש״י - הגמ׳ לעיל (״מי סברת״) העמידה שמשישית ועד שליש לר׳ טרפון כשישית לרבנן וכעת אומרת הגמ׳ שמחו בשתות עצמה.

תוס׳ מסבירים שההסבר לפיו שישית בדיוק לר׳ טרפון היא כפחות משישית לרבנן ודינה מחילה מיידית דחוק לפי רש״י. ולכן ששישית ומעל שישית לר׳ טרפון הם כמו שישית לרבנן, ולכן שמחו בר׳ טרפון כי יותר משתות זה מחילה בכדי שיראה לעומת רבנן שלעולם חוזר

וכשאמר ר׳ טרפון כל היום חזרו (טבלה 14-חזרו) כי בשישית עצמה לרבנן יש יתרון.

תוס׳ מביא את שיטת רש״י אולם תוס׳ מוסיף כי אפשר לומר שהטעם שחזרו לרבנן הוא גם כי מעל שישית המוכר יכול לחזור ולבטל את המקח. (הפני יהושע מסביר שבאופן זה אין הקונה יכול לתבוע את האונאה בלבד וכיוון שגם הקונה לא רצה בביטול המקח היה מוחל על שיעור אונאה גדול משישית)

ולכן למרות שבביטול מקח לפי רבנן לעולם חוזר ור׳ טרפון רק כל היום. ביטול מקח אינו מצוי וגם אם מצוי אין הבדל משמעותי בינהם שאם הקונה לא חזר כל היום הוא כבר לא יחזור לעולם. עד כאן שיטת רש״י.

תוס׳ מקשים על שיטת רש״י לפיה הגמ׳ חזרה בה שוב  – כשהגמ׳ שואלת ״מי סברת״ היא מניחה שמשישית ועד שליש לר׳ טרפון זה כמו שישית לרבנן , וכאשר הגמ׳ מקשה ואומרת אם כך במאי שמחו ומניחה כי ״שמחו בשישית עצמה״ היא חוזרת מהסברא ומניחה ששישית לר׳ טרפון הדין שלה כפחות משישית לרבנן.

וכן בשאלה השנייה, האם ביטול מקח לעולם חוזר ומסקנת הגמ׳ שביטול מקח לא שכיח. בכל אלו מסבירים תוס׳ שהגמ׳ חוזרת לסברא הראשונה ואינה מניחה ששתות לר׳ טרפון היא כמו שתות לרבנן אחרת הגמ׳ הייתה צריכה לומר באותה לשון ״מי סברת ...ששישית לר׳ טרפון היא כפחות משישית לרבנן״. אך לפי רש״י לאחר שאמרה הגמ׳ שמחו בשישית עצמה, חזרה בה הגמ׳ שוב.

מקטע 7 - לכן נראה דמעיקרא נמי כי אמר מי סברת כו' הוי פירוש משתות עד שליש ולא שתות עצמה כשתות לרבנן אבל שתות הויא מחילה לאלתר ולא חשש הגמ' לפרש דכיון דמה שהוא בטול מקח לרבנן עד שליש הויא אונאה לר' טרפון סברא הוא דאין לו אונאה אלא דוקא במקום בטול מקח לרבנן ולא בשתות אי הכי במאי שמחו תפשוט דבטול מקח לעולם חוזר ולהכי שמחו מעיקרא דשתות הויא מחילה לאלתר לר' טרפון ויתר משתות מחילה לאחר כדי שיראה ולרבנן שתות בכדי שיראה ויתר משתות לעולם חוזר וכי אמר כל היום חזרו דשתות עצמה דהויא מחילה לאלתר לר' טרפון דבר מצומצם הוא ולא שכיח ויתר משתות דלרבנן לעולם חוזר ולר' טרפון כל היום ותו לא אין נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם וניחא להו בדרבנן דאמרו ביתר על שתות שניהם כחם שוה לחזור מדר' טרפון דאמר ידו על העליונה דאי בטול מקח בכדי שיראה במאי שמחו הלא ביתר משתות ניחא להו בדרבנן טפי דאמרו שניהם חוזרים מדר' טרפון דאמר ידו על העליונה דבשתות עצמה שהוא דבר מצומצם אין ריוח כל כך במה שהוא מחילה לאלתר לר' טרפון

הסבר מקטע 7:

מסבירים תוס׳ שלכן נראה שגם כאשר אמרה הגמ׳ ״מי סברת וכו׳...״ התכוונה הגמ׳ שמשישית ועד שליש לר׳ טרפון כשישית לרבנן, לא כולל שישית עצמה, ושישית לפי ר׳ טרפון היא מחילה מייד, והגמ׳ לא חששה לפרש כך. כיון שזו סברא הגיונית לומר שביטול מקח לרבנן מעל שישית ועד שליש היא הונאה לר׳ טרפון , שאין לו אונאה אלה דווקא במקום שלרבנן יש ביטול מקח ולא בשישית עצמה. ושואלים תוס׳ אם כך במאי שמחו אלא שיש לומר שביטול מקח לעולם חוזר, ובשישית יש יתרון לר׳ טרפון שזו מחילה לאלתר.

וכשאמר ר׳ טרפון שיכול לחזור כל היום – חזרו לשיטת רבנן כיוון ששישית היא דבר מצומצם, ועבור תגרי לוד אין הבדל משמעותי אם יכול לחזור כל היום או לעולם חוזר (מי שלא חזר כל היום בחזקת שלא יחזור לעולם) ונוח היה להם לחזור לשיטת חכמים לפיה גם המוכר יכול לחזור לעומת ר׳ טרפון שיד המתאנה על העליונה והקונה יכול לדרוש את האונאה (וראה לעיל בטבלה 14 את סברת הפני יהושע בזה).

ומסבירים תוס׳ שאם נאמר שביטול מקח לרבנן הוא גם עד שיראה – אז במה שמחו שהרי ביותר משתות נוח להם יותר שיטת חכמים, שלפי תוס׳ היתרון שיש לר׳ טרפון בשישית עצמה אינו משמעותי כיוון שהוא דבר מצומצם ואין בזה רווח עבורם למרות שזו מחילה לאלתר לפי ר׳ טרפון. (ראה טבלה 10 לעיל)

מקטע 8  - ומשני שמחו בשתות עצמה דהויא מחילה לאלתר לר' טרפון ובהא ניחא להו טפי אע"ג דדבר מצומצם הוא מריוח דיתר על שתות דשניהם חוזרים לרבנן איבעיא להו בטול מקח לרבנן לעולם חוזר תא שמע חזרו לדברי חכמים והשתא סבר דפחות משליש לר' טרפון כפחות משתות לרבנן וסבר נמי דפחות משתות לרבנן ופחות משליש לר' טרפון בכדי שיראה ולא הויא מחילה לאלתר דהכי משמע ליה פשטא דמתני' טפי ועוד אי משתות ועד שליש לר' טרפון הויא אונאה אתי שפיר שמחו וחזרו בין אי בטול מקח לרבנן לעולם חוזר בין בכדי שיראה כדאמר לעיל ומשום קושיא זו דחק לפרש בקונטרס דמעיקרא דקאמר משתות ועד שליש לר' טרפון כו' ושתות בכלל דלפי זה לא פירשנו המשנה אלא אם תמצי לומר בטול מקח בכדי שיראה אבל אם לעולם חוזר לפי זה לא דקדק אמאי חזרו

הסבר מקטע 8:

ומשיבה הגמ׳ ששמחו בשתות עצמה ולכן לא מוכרחים להניח שביטול מקח לעולם חוזר, שלר׳ טרפון זו מחילה מייד ובזה היה נח לתגרי לוד למרות שזה דבר מצומצם יחסית לכך שלפי רבנן ביותר משישית גם המוכר יכול לחזור בו.

ואז הגמ׳ שואלת האם ביטול מקח לעולם חוזר או עד בכדי שיראה לקרובו, ומשיבה הגמ׳ ״תא שמע חזרו לדברי חכמים״, והסבר הדברים הוא שכעת הגמ׳ חוזרת להבנה הראשונה (לפני שאמרה ״מי סברת״) שכל פחות משליש לר׳ טרפון הוא מחילה. והזמן הוא בכדי שיראה ומחילה אינה לאלתר. שכך גם מסתבר מפשט המשנה.

וגם אם משישית ועד שליש לר׳ טרפון זו הונאה, אז ניתן להסביר למה שמחו בדברי ר׳ טרפון ולמה משאמר כל היום חזרו לדברי חכמים בין אם ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר או אם בכדי שיראה לקרובו (לעיל טבלאות 6-7) –

וכאן יש קושי שהתוס׳ מצביע עליו כיוון שאם ביטול מקח לרבנן אינו שיקול רלוונטי לכך שתגרי לוד שמחו וחזרו, מדוע הגמ׳ דוחה את הנסיון להעמיד ביטול מקח לעולם ושואלת שוב האם ביטול מקח הוא לעולם או בכדי שיראה - לכן תוס׳ הסבירו שהגמ׳ חוזרת להבנה הראשונה ביותר של המשנה.

וכן מסבירים תוס׳ משום קושי זה רש״י נדחק לפרש שכאשר הגמ׳ אמרה שלר׳ טרפון משישית ועד שליש זאת הונאה גם שישית בכלל הונאה ואז הקשתה הגמ׳ ״אם תמצי לומר״ רק במקרה שביטול מקח הוא בכדי שיראה אבל אם לעולם חוזר אז הגמ׳ לא שואלת ״אם כך מדוע חזרו״.

מקטע 9 - ולהכי פשיט שפיר ממתניתין אי אמרת בשלמא בטול מקח בכדי שיראה להכי חזרו ומעיקרא שמחו דשתות ויתר משתות עד שליש קנה המקח לר' טרפון ולרבנן יכול לחזור בו וכי אמר כל היום חזרו דלר' טרפון עד שליש לא הויא מחילה עד לאחר כל היום ולרבנן עד לאחר כדי שיראה אלא אי בטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו הלא לרבי טרפון לאחר כל היום הוי מחילה עד שליש ולרבנן לעולם חוזר ומשני בטול מקח לא שכיח ויותר יש ריוח בפחות משתות ושתות דהויא מחילה לרבנן לאחר כדי שיראה ולר' טרפון כל היום מריוח דיתר על שתות דלא שכיח ואין נפקותא בין חזרה דכל היום ולעולם וקשה קצת לפירוש זה לישנא דקאמר גמרא דקמשוי ליה אונאה כל היום ותו לא דצריך לפרש אונאה מה שקנה ומחזיר אונאה ולעיל דקאמר כיון דאמר להו דהויא אונאה שמחו קרי אונאה הא דידו על העליונה ולפי' רש"י אתי שפיר דהך אונאה נמי הוי ידו על העליונה:

הסבר מקטע 9:

ולכן הגמ׳ מנסה להשיב מהמשנה לגבי ר׳ טרפון, ״אי אמרת..״ אם נאמר שבטול מקח בכדי שיראה אז ברור למה חזרו. התגרים שמחו לכתחילה כיוון ששישית ויותר משישית עד שליש לר׳ טרפון קנה המקח (בעל כורחו), ולרבנן הוא יכול להתחרט, וכשאמר ר׳ טרפון שיכול הקונה לחזור כל היום ברור למה חזרו. (ראה טבלה 18). אבל אם נאמר שביטול מקח כל היום לא ברור למה חזרו, הרי לפי ר׳ טרפון מעל שישית ועד שליש יש מחילה כל היום, ולרבנן הקונה יכול לחזור לעולם.

ומשיבה הגמ׳ שביטול מקח אינו שכיח, כלומר שהרווח של התגרים הוא בפחות משישית ובשישית עצמה, שבפחות משישית יש מחילה אחרי שעבר זמן קצר ולר׳ טרפון רק אחרי כל היום, בהשוואה לריווח מעל שישית שלא שכיח וכפי שאמרה הגמ׳ לעיל אין הבדל משמעותי אם הקונה חוזר כל היום או לעולם.

ותשובת הגמ׳ קשה לתוס׳ כיוון שהמילה אונאה מתפרשת בשני אופנים שונים - הגמ׳ לפי האפשרות שביטול מקח לעולם אומרת ״ אמאי חזרו בדרבי טרפון ניחא להו טפי דקא משוי להו אונאה כל היום ותו לא״ ויש לפרש שאונאה הכוונה שהקונה קנה המקח אבל המוכר נדרש להחזיר האונאה, ולעיל שאמרה הגמ׳ שאמר להם ר׳ טרפון שזו אונאה שמחו, ופירוש אונאה שידו על העליונה ויכול הקונה להחליט בין החזר הטעות לביטול המקח. ולרש״י  (שלשיטתו הגמ׳ לא חזרה להבנה הראשונה והחל משישית לר׳ טרפון זאת אונאה) אין כאן קושי. תוס׳ נשארים בקושיא.

לבלוג המלא