אנחנו חוזרים על מילה פעמיים מסיבות שונות לפעמים זו הלשון המדוברת, לפעמים חשוב לנו להדגיש מחשבה או לבטא רגש חזק, לפעמים זה רעיון שמתנגן יותר יפה עם קצב פנימי שעוזר לזכור. תוס׳ מבררים האם במשנה, מאחורי כל חזרה כזו יש רעיון אחד או 2 דוברים שונים.
תוס׳ ד״ה: בראיה בעלמא קנה
תמצית: יש מקומות שהגמ׳ אינה מקשה על לשון כפולה
הסבר הגמ׳:
הגמ׳ ביקשה להסביר את לשון המשנה: "זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי" כטענה אחת (מצאתיה וכולה שלי) של דובר אחד כנגד טענה אחת של הדובר השני. אבל הגמ׳ מקשה שמלשון המשנה ״זה״ אומר ו״זה״ אומר יש כאן 2 טענות נפרדות של 2 דוברים שונים כל פעם. זוג אחד ששניהם טוענים אני מצאתי אותה , וזוג אחד ששניהם טוענים כולה שלי.
פירוש תוס׳:
איכא דוכתי דפריך כי האי גוונא ואיכא דוכתי דלא פריך: [עי' תוס' בכורות דף לא: ד"ה א"כ]:
הסבר:
תוס׳ מעירים שיש מקומות שמלשון זה הגמ׳ פורכת, מקשה, שכפל הלשון במשנה מלמד על 2 מקרים שונים אך ישנם מקומות בהם הגמ׳ אינה מקשה ומסבירה את הלשון הכפולה כפירוש מתמשך למקרה אחד. תוס׳ בבכורות דף לא: ד״ה ״אם כן״, מביאים דוגמאות לשיטות אלו:
נדרים דף ד: ברייתא לגבי האומר "מודר אני ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" הרי זה אסור. "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" הרי זה אסור!
סנהדרין דף ג. המשנה חוזרת שגם בדינית ממונות צריך שלושה דיינים וגם בגזלות וחבלות. ועוד...
Comentarios